שונה מכולם! לא מצליחה לחיות פה!

מאז ומתמיד הייתי ילדה סגורה וביישנית , שמסתגרת בחדר ובמחשב רואה "דיסני"
בבצפר לא היו לי חברות אולי 2,3 תמיד הייתי חסרת ביטחון לא מסתכלת לאנשים בעיניים לא משתתפת בשיעורים..לא מקריאה טקסטים מול כל הכיתה או קבוצה.
וזה המשיך והמשיך ..
אני מרגישה שונה מכולם, אני מתביישת לדבר , היום ישבתי עם חברים והם דיברו וצעקו וקיללו "סתמי יזונה , ישרלילה אמא שלך שרלילה " וכאלה.
ואני הסתכלתי ושתקתי.
לא דיברתי מילה..
אחרכך ידיד שלי (בערך) אומר לי "את צריכה חבר למה אין לך חבר?"
ולא עניתי..הסתגרתי בתוך עצמי..הרגשתי איך באלי למות כי באלי להיעלם מפה.
ואז אמרתי לו משהו לא זוכרת..והוא אמר "סתמי לפני שאני ישבור לך תאף" ונפגעתי נורא..
לא דיברתי כל היום..ואז אמרתי לחברה שלי כזה "תגידי מה ההצגות האלו?" "את הולכת לבית כנסת ואחרכך מקללת??" (אני והיא כמו אחיות חברות 13 שנה) והיא אמרה "לא נכון את ילדותיתתתתת די להיות ילדותית ככה זה העיר כולם זבל כולם חארות. תתאימי את עצמך למקוום.." אני לא מצליחה מה לעשות?
אני לא מקללת, לא אומרת לחברה "סתמי ישרלילה " "סתום יהומו" לא כזאת.
אני לא יושבת ב10,12 בלילה על נרגילותת .
אני מעדיפה לשבת לשתות שוקו ולראות סרט נחמד במקום.
זאת אני!!!
הם צוחקות עם זה ואומרות "תשתני ....את ילדותית תתבגרי תתבגרי כבר"
זה לא קשור ללהתבגר, פשוט לא מתאים לי הדיבור שלהן.
אני גם נורא נורא ביישנית בכללי , תמיד שאנחנו יושבים כל החברים אני שותקת..ובדרך הביתה אני בוכה!!! בוכה על זה שאין לי ביטחון , שאני לא מצליחה לדברר , על זה שאני לא עובדת בגלל זה .
על זה שאין לי תעודת בגרות כי אין לי יכולות בכלל!!!
על זה שאין לי חברר ולא היה לי .
אני כל היום בדיכאון, לא מצליחה לצאת ממנו.
לא מצליחה.
אני לא מצליחה אני מרגישה לא יודעת......שונה.
אפילו בבית , אני לא יכולה לשבת ולדבר עם אמא לאורך זמן.
אני לא יכולה להסתכל למישהו בעיניים מלא זמן ואם כן תוקף אותי צחוקק ממבוכה.
אני לא יודעת למה אני ככה...אני טיפוס נורא דכאוני ילדותי פחדןן לא מאמין בעצמו.
אני רוצה להשתנות אני לא יודעת איך כל החיים שלי מתהפכים!!!!
דחו לי ת'גיוס לדצמבר ואני לא עובדת כי אמרתי - אין לי ביטחון.
אז אני כל היום בבית קמה ב4 בצהריים....
לפעמים באלי להמשיך לישון, אין לי למה להתעורר.
ואין למי.
הכל השתנהה ........
הכל התאפללללל החיים ממשיכים ואני כבר נהיית גדולה עוד חודשיים בת 19 מה יהיה ?? והראש שלי תקועה בגיל 12 לא 19.
ופסיכולוג ? לא יעזוווווור . הלכתי .
זה בעיה שלי ואין מי שיעזור לי, החברה הכי טובה שלי שהייתה בוול כמוני השתנתה מתחילה להדרדר .
כולם מדרדרים אצלנו..שותים מעשנים שוכבים מקללים..
רק אני נשארתי נורמאלית.
הבעיה אין לי עם מי לחלוק את זה.
אין לי חברים מתאימים לי...אני שונה מכולם!!!!!!
אני ממש נואששת .......
מה לעשות?? :(