אהלן חבר'ה, שמי אוהד.
מאז שהייתי ילד קטן הערצתי את החבר'ה הלוחמים ותמיד רציתי להיות אחד מהם.
בערך מגיל 14 אני מתאמן ומלפני שנה וחצי אני בקבוצת כושר קרבי.
החלום הרטוב שלי זה שייטת 13 (משחק מילים שכזה) ואני יכול להגיד בוודאות ששרפתי ת'תחת בלהתאמן בשביל לעבור את הקורס של השייטת.
היום, כשהגיבוש שלי לשייטת יתקיים בקיץ הקרוב, למרות שטחנתי את עצמי באימונים, ברור לי שעדיין יכחסו אותי פיזית ומנטלית, אבל זה לא מה שגרם לי לעצור להטיל ספק אם כדאי לי ללכת או לא.
כמו כל לוחם, כשלוחם מחליט להיות לוחם, הוא מקבל את העובדה שהסכנה לחייו גדולה יותר. אני ברוב טיפשותי לא חשבתי על כך כשאני בן היחיד במשפחתי.
אני אסביר, במשפחתי שלי, נמצאים רק אני ואחותי, ובמשפחה הגדולה משני הצדדים, לדודיי, יש רק בנות, כלומר, אני זוג האשכים היחיד שיכול להמשיך הלאה את שם המשפחה.
אני יודע מה תגידו, זה שוביניסטי, זה לא נכון, הרבה בנות היום ממשיכות את השם.
עם כל הכבוד לאותם מהפכניות, אותי זה לא מעניין, אני הבטחתי לסבא שלי, שיהיה בריא, שאת השם שלו אני ממשיך הלאה.
רק המחשבה שדבר כזה יקרה משתיקה אותי מפחד, לא אכפת לי למות, לא אכפת לי שיחטפו אותי, יאנסו אותי לא משנה מה, כמו שאכפת לי מהמשפחה.
אשמח לשמוע את הדיעות שלכם בנושא :)
וסליחה על החפירה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות