שלום לכולם, אני תומר (שם בדוי), בן 20. מה שאני הולך לרשום עכשיו זה יותר פריקה מאשר שאלה או התייעצות, אך אתם מוזמנים בכל זאת לרשום את דעתכם ואני מאוד אשמח לקרוא.
בעוד חודשיים אני אהיה שנתיים בצבא. השנתיים הכי קשות בחיים שלי.
זה התחיל מנפילה מקרבי, ועד לבסיס שאני בו היום שגם בו עברתי תפקידים מספר פעמים ומאוד מתקשה למצוא את עצמי. הקשיים הנפשיים גוברים כל פעם והטיפולים אצל הקב"ן (שעקב סיפור שהיה בטירונות קורא לי מיוזמתו כל פעם) לא מביאים לי תועלת. בפעם האחרונה שהייתי אצל הקב"ן, הוא אמר שהפיתרון היחידי שהוא רואה זה להשתחרר על 21 נפשי. מעבר לזה שזה מרתיע אותי מאוד כי סעיף נפשי מאוד דופק אותי באזרחות, מאוד חשוב לי לסיים את השלוש שנים שלי. נכון שאני רק סובל והתפקיד שלי לא מי יודע מה משמעותי, אבל חשוב לי לסיים את השלוש שנים שלי כמו כולם.
אבל למה זה כלכך קשה? למה אני צריך לסבול בכל מה שאני עושה בבסיס? התקופה האחרונה כבר בלתי נסבלת, אני מסתבך בגלל שטויות, רב עם המפקדים והחברים ליחידה, הגעתי למצב שאני פוגע בעצמי בשביל גימלים. הכאבים לא מזיזים לי, הכאב הנפשי יותר חזק. הוא מסתיר את הכאב הפיזי מעולה. אני יודע שזה לא בסדר, אני אפסיק את זה וביקשתי תור לקב"ן אתמול בשביל לקבל את העזרה המתאימה. אבל מה בנתיים? אני תקוע עמוק באדמה ולא מצליח להתרומם. הרבה פעמים אני אומר למפקד שלי שאני הולך לשירותים ופשוט נועל את עצמי בחדר ופשוט בוכה. אני מתחיל להישבר. קשה להמשיך הלאה. אני רחוק ממצב שאני אתאבד או משהו כזה, אבל... מה כן אפשר לעשות? אני מרגיש שאני חייב את השינוי הזה ולא מוצא אותו....
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025