היי, כפי שהבנתם מהכותרת אני פשוט **מיואשת** בצורה הכי רעה של המילה. החברה שלי ואני חברות הכי טובות, לא תראו אותנו בנפרד אף פעם, תמיד ביחד בכל מקום. עד שהחלה שנת הלימודים של כיתה ח' (עכשיו עולה ל-ט'). היא נרשמה בתחילה לחוג יוקרתי, היא החברה "המבוססת", ואני אפילו לא קרובה למבוססת. בחוג היוקרתי הזה היא הכירה שלוש בנות, שמאז שהיא מכירה אותן היא הפכה למתנשאת, "עשירה", טובה מכולן וכו'...אני לא אוכל לתאר לכם את כל ההתנהגות המגעילה שלה, אבל אני יכולה לומר שהיא לא הייתה כך. לולא היא, לא הייתי יודעת מה זה קולנוע אפילו, היא פשוט לקחה אותי על חשבונה כל הזמן, הדפיסה לי חומר לימודי ועשתה הכל כדיי שאצליח (אני פחות טובה בלימודים והיא מצטיינת בית הספר). מאז תחילת החופש לא נפגשנו או דיברנו בפאלפון פעם אחת, רק ווצאפ, כל היום ווצאפ. היא עסוקה, אני לא מאשימה אותה, יש לה חיים, אבל בזמן שיש לה היא מעדיפה לבלות עם החברות העשירות והמטופחות שלה! אני לא טובה מספיק?! אני תפסתי אותה (בפאלפון שלה) מרכלת עליי עם אחת מחברותיה, ועמוק בפנים אני לא חושבת שסלחתי וזה קרה מזמן. היא מצד אחד בנאדם מדהים ואני לא יכולה לתאר את הטוב שבה במילים, אבל הצד השני שלה פשוט אוכל אותי מבפנים! אני רושמת את זה בלב הכי כבד שלי. לעזוב אותה? אולי אם אפסיק להתייחס היא תרצה לחזור להיות איתי ותבין שאני לא מובנת מאליו? אגב עכשיו דיברנו בווצאפ והיא הצהירה שהיא בבריכה עם החברות שלה (לא הייתי בבריכה מאז כיתה ה'), הקנאה אכלה אותי. דיברנו ומפה לשם היא אמרה לי שאם הייתי עושה ספורט אז לא הייתי שמנה, ובתכלס אני הרבה יותר רזה ממנה, בלי להגזים, אז אמרתי לה שאני יותר רזה ממנה, היא השיבה בצחוק, כמובן. ואז היא אמרה שהיא מקנאה בחברה שלה ושהיא רזה אז אמרתי שתלך לזיי** אותה והיא אמרה בכיף, פשוט רציתי לדפוק ת'ראש בקיר. תכלס יש לי עוד חברה שנפגשתי איתה המון מתחילת החופש, כיף לי איתה היא מבינה אותי וכו', אבל אני לא אחליף את החבר . הכי טובה שלי בזהב. מה לעשות???
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות