היי ...
אני בן 19, מגויס כבר 4 חודשים
הייתי בקרבי יומיים בערך ונפלתי בגלל בעיות רפואיות.
הגעתי לטירונות גוב.
כבר בשבוע הראשון התפרקתי ואני חושב שחוויתי התקף חרדה.
הנשימות שלי היו קשות, בכיתי בגלל שטות מוחלטת פשוט התפרקתי והתחלתי להרביץ לעצמי.
מאז שהתגייסתי שמתי לב שאני לא אותו בן אדם, אני ממש סוג של סמרטוט.
סיימתי את הטירונות והייתי בטוח שכאן נגמר הסבל ועכשיו שאני ביומיות בתל השומר אני די מסודר ..
נכנסתי לתפקיד ביום הראשון פרחתי עקב זה שהיום אני בבסיס ויושן בבית ..
ואז הבנתי את העבודה שלי, פשוט להיות משרת, כול יום עד מאוחר מאוד וכול מה שאני עושה זה להכין קפה לעשות ספונגה ולשבת ולבהות בקיר, אני נמצא בקצה השני ויש ממש קצת אנשים בסביבה ולא צריך לציין שאין לי חברים בכלל בבסיס.
אין לי טיפת מושג איך אני יעביר ככה שלוש שנים, אני נכנסתי לדיכאון ..
אני לא אוכל, לא עושה שום דבר, פשוט יושב במיטה ורואה טלוויזיה, אין לי חשק לכלום! אפילו לדבר אין לי חשק, לא לצאת עם חברים לא כלום!!
המצב שלי מחמיר מיום ליום ופתאום כול השאיפות שהיו לי בחיים נעלמו, והוחלפו במה הטעם?
עזבו את זה שהמצב בבית גם ככה קשה, והבעיות האישיות שלי וגם הצבא הזה ..
אני די אדם שמודע לעצמי אז אני מבין שזה תסמינים של דיכאון, אני לא מרגיש שאני אי פעם יסתגל למערכת הצבאית, ואין לכם מה לשכנע אותי, אני סובל יותר מידי מנטלית.
הבעיה שלי, שהפחד היותר גדול שלי מה יקרה כאשר יצא? איך אתמודד עם הקריאות של משתמט, לא עשית צבא, וזה שחצי מדינה פוסלת אותי על כלום ...??
תודה ..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות




















כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות






































2025