שלום לכולם.
אני בת 14 ממרכז הארץ, עולה לכיתה ט׳.
אני מצטערת מראש על החפירה הארוכה, אבל אשמח אם תקראו ותבינו אותי ואולי תדעו איך לעזור.
אף פעם לא באמת היו לי חברים. מהגן אני מסתובבת לבד, במקום קבוע איפה שאף אחד לא יכול למצוא אותי.
כשעליתי לחטיבה עם הרבה ילדים חדשים , היה בי צל של תקווה ואמונה אולי אוכל להתחבר לילדים וסוף סוף שיהיו לי חברים, אבל לעומת זאת, כולם התגבשו לקבוצות ונידו אותי מכל מקום אפשרי. יתר על כך, אני סבלתי מבריונות והצקות חוזרות מיום ליום שלא פוסקות.
בהפסקות אני יושבת לבד ולפעמים עם ספר מאחורי הבית ספר או לפעמים במקלט, אף אחד בחיים לא נכנס לשם או מחפש שם דברים .
יש לי בעיות קשב וריכוז שתמיד השפיעו עלי בלימודים מכיתה א׳.
אולי הייתה רק פעם אחת או פעמיים כל החיים שקיבלתי ציון 100. מתמטיקה, מדעים, אנגלית אני לא מבינה, ובטח שאת כל שאר המקצועות המיותרים האלה . אני לרוב מקבלת ציונים מתחת ל70, נדיר שהציון שלי עובר את ה80 נקודות.
אין עם מי לדבר, אני ביחס גרוע עם המורים. לא פעם ולא פעמיים קרה שלקחו אותי לשיחות המצב שלי או על ״התחצפות בשיעורים״ או שטויות כאלה ואחרות, ולא פעם ולא פעמיים קרה שהשעו אותי או הענישו אותי על דברים .
אני מוכרת בבית ספר שלי כ״המנודה ללא החברים״ בקרב התלמידים , וכ״המופרעת שלא מכינה שיעורי בית ומתחצפת״ בקרב המורים.
יכול להיות שהנידוי הזה נובע מהמראה החיצוני שלי. אני מלאה ומתולתלת, משקפופרית עם חצקונים וגשר.
גם בבית אין לו הרבה תמיכה.
אין לי משפחה בארץ, הורים גרושים, אבא גר בארמניה ואמא עובדת בתור מוכרת בסופר. אין לי אחים או אחיות.
אני כמעט ולא יוצאת החוצה, במיוחד עכשיו בחופש אני יוצאת אולי פעם בשבוע וזה כדי לקנות חלב או לחם מהמכולת.
איך שיצאנו לחופש שמחתי כל כך , הלכתי לחנות ספרים וקניתי חמישה ספרים.
ועכשיו , העובדה שצריך עוד שבוע לחזור לכלא הזה , לפרצופי תחת האלה שאני לא יכולה לסבול, להצקות החוזרות ולבריונות, פשוט מייאשת אותי. אני כבר לא יודעת מה לעשות ולמי לפנות עם כל הבעיות שלי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות