איך אדם בעל אמונה עצמית, מוטיבציה ואמביציה כל כך גבוהות נשבר בגלל חלום לשרת כלוחם

תמיד האמנתי בעצמי, תמיד ידעתי שאני מיועד לגדולות, תמיד ידעתי שיש לי הכל בשביל להגשים את החלומות שלי. ותמיד ידעתי שאני יכול ומסוגל לעמוד בהכל ולעשות הכל. ופעם אחר פעם הוכחתי את זה לעצמי.

הייתי פרופיל 64 למדתי כיתה יג מכונות על חשבון הצבא. כך שאני חתום לחיל מסויים. תמיד רציתי לעשות את השירות המשמעותי ביותר בצבא ולשרת בתור לוחם ביחידות העילית. התאמנתי תקופה ארוכה בקבוצת כושר קרבי מיוחדת לגיבושים ונאלצתי להפסיק בגלל הלימודים.

מספר חודשים לפני הגיוס שלי כנגד כל הסיכויים הצלחתי לעלות את הפרופיל שלי ל-97 ללא כל סעיף פוסל. דבר שהוכיח לי את טענתי הקודמת - אני מיועד לגדולות, ויש לי הכל בשביל להגשים את החלומות שלי. נלחמתי מול הגורמים הנכונים והצלחתי להשיג יום סיירות שיהיה אחרי הגיוס. שזאת תהיה הדרך היחידה להגיע ללוחמה.
התגייסתי, לא הפסקתי להתאמן, הגעתי ליום סיירות בשיא הביטחון אבל כמובן גם עם הפחד לא לעבור. שם חטפתי שוק שהכושר שלי ממש לא היה מספיק. ולא הפסקתי לרגע. המשכתי לתת שם הכל בכל הכוח. ובאמת שנהנתי מזה. ולבסוף עברתי, אך לא קיבלתי את הגיבוש שרציתי ליחידות העילית. קיבלתי גיבוש לחובלים/צוללות

אני ממש מאוכזב. לא קיבלתי את מה שרציתי וכל החלומות שלי והאמונה העצמית שלי התנפצו לי מול הפנים.

תמיד רציתי לעשות שירות בתור לוחם ביחידות העילית לחוות דברים שבשום יחידה ומקום אחר אני לא אחווה וידעתי שאני אעבור שם את כל הקשיים ורציתי את זה למרות הכל. וידעתי שאני פשוט אעבור שם הכל ולעולם לא אשבר ולא אנוח לרגע. ואעשה את השירות הפיזי הכי משמעותי שאפשר לבקש עם הכי הרבה תכנים ומבצעים.

וזה ממש קשה לי שלא עברתי כי זה רק המיון הראשון שמתבסס על כושר. כי מבחינה מנטלית לא עצרתי לרגע והיה לי קשה מאוד! ולא ירדתי בקצב - המנטליות שלי והראש שלי חזקים בצורה לא נורמאלית ולצבא אין בעיה בלבנות כושר וחבל לי שעל זה התפספסתי. ואת האמת? היחידות האלה צריכים אנשים שיודעים מה הם רוצים עם מנטליות מספיק חזקה שיעברו את הטירונות והמסלול ויתקבלו סופית ליחידה ושברגע האמת יעמדו במשימה ולא כאלה עם כושר כי כושר הם בונים בכמה חודשים בודדים.

אני ממש מאוכזב.. עד שהייתה לי מטרה כל כך גדולה לחיות למענה... היא התנפצה לי מול הפנים וכרגע אין לי כלום בחיים
זאת הייתה המטרה של החיים שלי ונשארתי בלי כלום. אדם ריקני בלי מטרה. בלי חלומות ובלי שאיפות.

לכל אורך הדרך היה משפט אחד שליווה אותי -
״רוב האנשים שהצליחו מול תנאים שנראו בלתי אפשריים הם אלה שפשוט לא ידעו איך לוותר״ - רוברט שולר

אני לא רוצה לוותר על החלום שלי.

אשמח לעזרתכם ולעצתכם הכנה. מה לעשות? לאן להתקדם?
האם להמשיך לנסות לקבל עוד יום סיירות ולהמשיך בכל הכוח בלי לוותר? לשלוח פקסים ואימיילים לכל משרד ואדם בצהל? האם לנסות להגיע לחובלים/צוללות? האם להתקבל לחובלים/צוללות לחתום ויתור ולהגיע לסיירות אחרות? האם לוותר על הכל, לרדת ליומיות ולהשקיע בחיים שלי? (דבר שאני ממש לא רוצה לעשות העיניין שאני ממש מבואס..)

אשמח להמנע מתגובות של ״זה צבא ולא החיים יש לך עוד חיים שלמים לפניך״ אני מודע למצב, ועדיין הצבא זה הכל בשבילי ורציתי תמיד קריירה צבאית בתור לוחם.
ואם אפשר גם להמנע על הדרך מתגובות כמו ״זה לא שאתה לא טוב אתה פשוט לא מה שהם מחפשים״ אני גם אודה לכם מאוד. כי לפי כושר הם לא בדיוק יכולים לדעת מה אני באמת שווה.
סומך עליכם שתמצאו את המילים הנכונות בשבילי, עידוד גם לא יזיק. ותודה לכם מקרב לב