אני בן 45, אנחנו נשואים 20 שנה, עם 5 ילדים (הצעיר ביותר בן 4).
נשבר ליבי הלילה כשאשתי אמרה לי ברצינות גמורה שהיא רוצה להתגרש. אני מרגיש שהחיים שלי נהרסו.אני עדיין אוהב אותה. הייתה תקופה של 17 שנים שאשתי הייתה עקרת בית. לפני כשנתיים וחצי, לילה אחד כהייתי בחו''ל לעבודה, היא נפלה קשה ואיבדה הכרה. תודה לאל, זה לא היה רציני אבל הבנו שזאת הייתה אזהרה. היינו צריכים לשנות את דרך החיים שלנו. אשתי הייתה יותר מדיי עייפה והיא הבינה יותר ממני איזה שינויים היו נדרשים. אני מודה שפחדתי מהשינויים. בכל זאת תמכתי בשינויים בדרך החיים שלה (כמה מהם: לחזור ללימודים, לעשן, לצאת בערב, לחזור לספורט) אבל לא הבנתי שהיא ציפתה גם שינוי ממני כלפיה. איני יודע מה לעשות. נראה לי שפיספסתי את כל רמזים שלה ועכשיו פשוט נמס לה.
היא הייתה בתקופה של דיכאון (יכול ליהיות שהיא עדיין) והיא מייחסת לי את הסיבה. האם אכן יתכן שהיא צודקת ? היא מסרבת לראות יועץ זוגי. היא אומרת שהיא נתנה לי מספיק הזדמנוית במשך שנתיים.אני לא רוצה לוותר עליה אבל אני מרגיש כל כך כאב ורוגז בה. מבחינתי עשיתי כל מה היה בידי לעזור לה אבל זה לא היה מספיק. לה יכולתי להחליף אותה לגמרי בבית בגלל העבודה שלי אבל עשיתי ממש את המקסימום. הייתה תקופה של כמה חודשים שהיא כמעט ולא דברה עם הילדים ולא חיבקה אותם. טיפלתי בילדים כמה שהייתי יכול עד היום. עם זאת אני מסכים שזה לא נוגע למרכז השאלה: האם אנחנו כבר לא זוג ?
אני לא רוצה לותר עליהם אני לא רוצה לותר עליה.
מה לעשות ?
תודה לכל עזרה מכל הלב, במיוחד למי שהיה לו (או לה) חוויה דומה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות