קודם אציג את עצמי,אני אליסה בת 23 ואני מתגוררת בחיפה. לפני כשנה עזבתי את הבית של ההורים כי פשוט לא הסתדרתי איתם וזה הגיע למצב שהייתי בוכה בלילות ובוכה גם בעבודה-לכן לקחתי את הרגליים ועזבתי.
מהיום שעזבתי אותם מעיין אבן ירדה לי מהלב, אני מרגישה יותר חופשיה ויותר פתוחה לעולם,מרגישה חופשיה להביע את הדעות שלי, את הדרך חיים שלי שהיא שונה משל כל המשפחה, חופשיה לעשות מה שבא לי.אבל,ויש אבל גדול. אין לי מקום מגורים.אני כבר שנה עוברת ממקום למקום, בתחילה גרתי אצל חברה (אבל הרגשתי אי נוחות בגלל הוריה) ואז עברתי לאחותי הגדולה (אנחנו 5 אחים ואני לפני הכי קטן). באמת שהיא קיבלה אותי יפה היא וגם בעלה בזרועות פתוחות. יש להם ילדים וגם להם זה לא מפריע. מהרגע שעברתי אליה גם החלפתי עבודה -עבדתי בלי הפסקה כל יום כל היום כולל שישי שבת .עבודה בשירות לקוחות שהיא מאוד אינטנסיבית וגם קשה נפשית. אז עם כל הבעיות איפה לגור גם זו הייתה אחת הבעיות שלי.
עכשיו, כשחלפה שנה, אחרי שהתחלתי ללמוד לפסיכומטרי ועזבתי את העבודה עקב היחס של המנהלים.אני נמצאת רוב היום בבית כדי ללמוד-ואני מתחילה להרגיש שאני מפריע לאחותי. מבחינת אוכל, חשמל, קניות, מקלחת ,הפרטיות שלהם.. היא לא תאמר לי את זה כי אכפת לה ממני אבל יש לי תחושת בטן שאני מפריעה לה ולא ניתן לחיות ככה תחושה כזו.
הייתי רוצה לשכור דירה משל עצמי אך קודם כל אין מסביבי דירות חדר וגם אם יש הן נורא יקרות.
לחזור להוריי זו לא אופציה. לא אחזור לסבל הזה שוב.
אבל בא לי פרטיות משלי, בא לי שיהיה לי חדר משלי שמעולם לא היה לי. ללמוד לכל מקצוע שאפשר מבלי שיפריעו לי. לחיות בבית-שלא ארגיש שאני מפריעה בו.
מסתכלת לפעמים בדף הפייסבוק ורואה איך אנשים בגילי נהנים בטיול בדרום אמריקה תיאלנד והודו ורק אני במחשבות איפה לגור..
גם אצל אחי הגדול לגור- זו גם לא אופציה..
יש כל כך הרבה בעיות שמפריעות לי שאני לא מספרת לאף אחד. שאם אתחיל לכתוב כאן זה לא ייגמר לעולמים ,לכן אעדיף לכתוב את זה בכמה הודעות (כמובן ביום אחר)
אני אודה למי שבאמת יקרא את זה ויעזור לי כי אומנם אני צעירה אך באמת אני מלאת בעיות ותובנות...
אליסה בת 23 מחיפה :)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות