אני לא יודע מאיפה להתחיל לספר את הסיפור כבר כמה שנים טובות קרוב ל 3 שנים שלא הייתי בקשר עם אף אחד זאת לא תקופה זאת המציאות שלי..
אני חייב לציין שהיו לי חברים בעבר זה לא שאני טיפוס בעייתי או לא חברותי אבל הקשר איתם התנתק אני לא יפרט על זה כי זה ארוך.
עד לא ממזמן בערך 3 חודשיים לא הייתי יוצא מהבית בכלל לא הייתה לי שום מסגרת ובקושי הייתי רואה את האור שמש בחוץ. אבל לקחתי את עצמי בידיים ומצאתי עבודה נחמדה בתל אביב אני כבר עובד שלושה חודשים רצוף ומבחינתי הצלחתי להתמודד עם המחסום הזה של העבודה( הייתי עובד תקופות קצרות ומפסיק) אבל הבעיה האמיתית שלי שאני בן אדם בודד,שבור מבפנים מרגיש מרוסק, מבוזבז, בעבודה אני מקרין תחושה שטוב לי בחיים ושאני רגיל כמו כולם כמעט רק שהשגרת חיים שלי זה עבודה בית.. אין שינוי כול בוקר אני מתבאס על החיים המסריחים שלי ועל המסכות שאני מלביש על עצמי כול בוקר הסביבת עבודה שלי לא ממש צעירה רובם כבר הורים אין לי אפשרות להכיר בה אנשים צעירים כמוני שאפשר לצאת איתם..חוץ מימני ועוד אחת שבגילי שאנחנו מדברים רק בעבודה ולא יותר מי זה הייתי רוצה האמאת להכיר אותה קצת יותר אבל היא רומזת לי כול פעם בדעות ובדיבור שלה שאין מצב שנצא מחוץ לעבודה ביחד רק בגלל שאני ערבי אבל בסדר זה כבר לא קשור לנושא הזה גם ככה. הבעיה היא שלא נראה באופק שמצבי החברתי ישתנה לטובה. אני בשיא הרצינות שוקל לחפש עבודה עם צוות יותר צעיר רק בגלל לנסות להכיר אנשים חדשים אני מיואש כבר אין לי שום חוויות אין לי פייסבוק אין לי כמעט שום רשת חברתית חוץ מוצאפ וגם שם אני מדבר רק עם הבני משפחה ונמאס לי מהמצב הזה לא פעם ולא פעמיים היו לי מחשבות אובדניות אבל אני לא במצב של להזיק לעצמי כי יש בי עדיין תקווה שמצבי ישתפר לטובה אני רוצה לעזור לעצמי אבל לא יודע איך אבוד עצות אני רוצה לבלות בסופי שבוע לשתות לעבור חוויות לצחוק להנות להרגיש שייך אבל אני לא יודע איך להציל את עצמי מהמצב הזה אני מרגיש מבוזבז אשכרה אני לא טיפוס של בית אני רוצה להנות ולבלות רק מחוסר ברירה אני כול הזמן בבית סליחה על החפירה אבל הייתי חייב לפרוק אשמח לעצות או סתם לתמיכה חיובית
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות