שלום ותודה שאתם קוראים את השאלה שלי.
אני עם בן זוגי במשך כמעט 5 שנים, במקור אני מבית דתי (כיפות סרוגות) אך חזרתי בשאלה קצת טרם הזוגיות.
אורח החיים שלנו הוא מסורתי (שמירת כשרות, צומות וקידושים בחגים אך ללא מחויבות של שמירת שבת או לבוש ואופן חברתי מסויים), לאחר הרבה לבטים הגעתי למסקנה שאני אישית מרגישה משורש נשמתי שארצה שבע"ה ילדיי ילכו למוסדות דתיים ובגיל בגרות של הבנה במידה ויבחרו בצורה אחרת - אקבל זאת, אך ברצוני לספק להם את כלל הכלים שאני יכולה וידוע לי שאם מלכתחילה ילכו חברתית ומוסדתית למקום שהינו בצביון חילוני הסיכוי שירכשו או ילכו בדרך אחרת הינו קלוש, לעומת אם ילכו למוסד דתי ויוכלו לבחור כרצונם בין 2 העולמות כי הם באמת מודעים לשניהם ולא רק לאחד מהם. (דעתי).
בנוסף אני חושבת שהמוסד הדתי מקנה לימודי ליבה + דגש על ערכים ומוסר שבצביון חילוני לוקים קצת בחסר.
אני חייבת לציין שאני יוצאת אולפנית, ולדעתי רכשתי ופיתחתי שם אמות מוסר ועקרונות חשובים ויפים לאורח חיים גם אם אינו קשור ב'דת' באופן יומיומי והייתי רוצה את הפריווילגיה הזו גם לילדיי.
בן זוגי אומר כי הסיכוי שהילדים יצאו שרוטים / מבולבלים הוא כה גבוה שאינו שווה את שאר הסיכונים (כי בבית לא תהיה שמירת שבת בעוד הם בצביון דתי).
לצערי הגעתי למסקנה שאני לא יכולה אחרת וזה בא כעסקת חבילה.
מה ניתן לעשות בכדי לגשר?
והאם יש משהו שאני / הוא לא רואים / צודקים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות