כן, זו חוויה מעצימה וחד פעמית
היי חברים(:
אני כמו שאר בני גילי, עוסקת רבות בכל עניין המיונים לצהל ונתקלת בקשיים רבים בתקשורת עם המערכת. רציתי בהתחלה מאוד לשרת כמדריכת צנחנים, כתבתי מכתב מאוד רהוט, ארוך ומפורט בבקשה לקבלת מיונים, לקח שלושה חודשים של מאמצים רבים - עשרות טלפונים, מיילים ופקסים עד שהוא בכלל נקרא על ידי מישהו אך מהר מאוד הוא נדחה, וזאת למרות שאני עומדת בכל הקריטריונים ויותר (מבחינת קבא, נתוני יום המאה, גובה וכו'). שלחתי עירעור אך גם הוא נשלל.
עכשיו לחלק שבו נכנסת ההתלבטות שלי-
תמיד הייתה לי את המחשבה להתגייס לקרבי ולהיות לוחמת, במיוחד אחרי הגדנע שעברתי, ויש לי הרגשה שזו חוויה של פעם בחיים ושירות שונה. גם כי זה גדוד מעורב-(* ביקשתי במיון במקום ראשון חיר קל (אריות הירדן, לביא הבקעה וכו' ובמקום שני פלחץ), וגם כי ניתנת בפני האפשרות לאתגר את עצמי, לחשל את עצמי פיזית ומנטלית ולחוות אחווה קרבית. מאחר שמה שבאמת רציתי להיות "נשלל" הלכתי למיון לוחמות וכעת יש לי שבוע להחליט אם לחתום ויתור או להתחייב ל32 חודשי חירות- דין אישה כדין גבר.
אני לא חזקה פיזית בלשון המעטה, לעיתים סובלת מחולשות ואפילו הנשק במטווח בגדנע היה לי מאוד כבד. אני מפחדת מאוד שלא אצליח לממש את עצמי שם וארגיש חרטה על ההתחייבות הנוספת שלי מבחינת תקופת השירות, תנאי השירות והמאמץ הפיזי. בנוסף, חלילה אני מפחדת להיפגע ולהגיע למצב של שברי מאמץ, או פגיעה ברחם. יש לי עד יום שני לחתום ויתור ולמרות שהרעיון מלהיב אותי יש בי הרבה חששות. גם לחתום ויתור אומר ליפול בין הכיאסות במיטב וככל הנראה כבר לא לקבל תפקיד טוב, מאחר שבאמת אבל באמת *אין עם מי לדבר שם*. אשמח לעצות מכל מי שמבין עיניין בדבר
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025