כמו שבטח הבנתם מהכותרת, אין לי כמעט בטחון עצמי. זה משהו יחסית חדש אצלי, כשהייתי ביסודי הייתה לי בדיוק את הכמות הנכונה של בטחון עצמי, ככה שלא הייתי ביצ'ית אבל היה לי בטחון עצמי. אני אפילו ממש זוכרת שהייתי בת עשר ואמרתי לעצמי: אין מצב שאני אהפוך לאחת הטינאייג'ריות שאין להן בטחון עצמי כי הן מתביישות בגוף שלהן. חשבתי שזה שטחי ומטופש ואני עדיין חושבת ככה, ובכל זאת אני מתביישת בגוף שלי. אני מאוד נמוכה, אין לי ציצי ותחת בכלל. זהו. זה כזה שטותי שאני מתבאסת מזה, וכל כך הרבה פעמים שכבתי במיטה לפני שנרדמתי ואמרתי לעצמי: זה שטויות, זה מפגר, אל תשימי על זה. לא הצלחתי. אני נכנסת ללופ שבו אני מתבאסת מהגוף שלי ואז מתבאסת מזה שאני רדודה ויש לי רגשי נחיתות ואז שוב מהגוף. אני לא רוצה להודות בזה, אבל אני מתחמקת כמעט בכל דרך אפשרית מהים, אני ממש מתביישת להתקלח עם בגד ים במקלחות משותפות בצופים, וכל החברות שלי מחליפות בגדים אחת מול השנייה ואני ממש מתפדחת. כל כך הרבה פעמים יצא לי לשבת עם חברות, כשהן מדברות על זה שהן קנו חזיות חדשות והן סופר שמחות כי הן עלו מידה, ואני יושבת בצד ומנסה להיעלם כי אני אפילו לא משתמשת בחזיות. אני יודעת שכנראה אני גם לא אשתמש, כי קיבלתי גנים של אבא וכל הבנות בצד של אבא שטוחות ממש. אני לא מחפשת עצות לאיך להגדיל את החזה, אני מחפשת עצות לאיך להרגיש באמת שלמה עם עצמי. איך לא להתבייש ללכת לים. אני מייחלת לביטחון העצמי שהיה לי פעם.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות