שלום,
אני חייל בן 19 וחצי והתגייסתי לפני כ10 חודשים. כל נערותיי הייתי בן אדם שמסתגר בבית ולא יוצא הרבה – הייתה לי חרדה חברתית והיא עדיין קיימת. לא היו לי מעגלים חברתיים אך הייתי מוצא פה ושם מישהו לצאת איתו, הייתי נורא מופנם וביישן ולא הייתי מסוגל אפילו לעבוד. מאז שאני זוכר את עצמי הסתכלתי על החיים מהצד וחייתי חיים של אחרים. כמובן לא הייתה לי חברה אף פעם וזה נושא שמאוד רגיש אצלי.
פיתחתי תקווה והתנחמתי בזה שהשירות הצבאי יכול לשפר את המצב החברתי שלי מכיוון שבצבא אתה נאלץ להתחבר לאנשים ולשהות זמן רב מחוץ לבית ולצאת מאזור הנוחות שלך . בטירונות גיליתי על עצמי כישורים חברתיים מדהימים והרגשתי שאני נפתח לאט לאט אך עדיין הרגשתי פער ביחס לכולם. בקורס בכלל הכרתי חברים מכל הארץ שאני שומר איתם על קשר עד היום וכמובן ידידות, היה לי תענוג לישון מחוץ לבית ולפתח קצת עצמאות, הוריי גרושים ובבית אין אווירה משפחתית שכיף לחזור אליה.
כל ההרגשה הנפלאה הזאת התנפצה ברגע שהודיעו לי בסוף הקורס: "אתה משובץ ליא"א 22" (יחידה פתוחה). לא ידעתי איך לאכול את זה שאני עומד לעשות יומיות ולחזור לאותה אווירה כמו בבית ספר.. הגשתי בקשה לעבור בסיס ושללו לי אותה , אפילו בבית ספר כשכולם רצו הביתה לי תמיד היה כיף להשאר עם החברים עוד קצת וכיום בבסיס כל מה שעובר לאנשים בראש זה מתי הולכים הביתה, אין אחווה, גיבוש ושום דבר מעבר.
אני מתעב את התפקיד שלי, מרגיש כמו עובד במפעל שבא לעבוד בלי הפסקה והולך הביתה, אני סגור במחלקה כל היום עם אנשי קבע ורק בתורנויות אני "זוכה" להכיר אנשים חדשים ולפעמים בחורות שזה הכי חשוב לי. הבנתי שאני חייב למצוא מסגרת נוספת כי במצב הזה אני רק דועך ומתנוון וחוזר לימי התיכון הארורים, ניסיתי לעבוד אבל השעות לא מאפשרות לי והעבודה בבסיס מאוד פיזית שלא משאירה לי כוחות אפילו להתאמן. איך אני ממשיך מכאן? איך אכיר חברים חדשים וידידות? אני כמעט בן 20 ואפשר להגיד שאני נולד מחדש , אני רק בשלב שאני מגבש לעצמי את האופי ולומד מה אני רוצה מעצמי ולא חוויתי הרבה לפני הצבא. את הכאפה שלי כבר קיבלתי.. כדאי לצאת מהצבא? מה עושים במצב הזה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות