איך להתמודד עם חברה שקרנית פתולוגית?

אוקי אני אנסה לנסח את הסיטואציה בצורה הכי ברורה שיש.
יש לי חברה כבר די הרבה שנים, יש ביננו מין קשר כזה שקשה לי להסביר..מיוחד כזה.
לא מצליחות להתנתק לא משנה מה קרה ביננו חח בכל פעם באורך פלא פתאום נתקלות אחת בשניה וחוזרות להיות חברות כאילו מעולם לא קרה דבר.
הבעיה מתחילה בזה שהיא משקרת. כל. הזמן. לגבי. הכללל!!
אני יכולה לספר לה משהו שקרה לי וכתגובה היא תספר לי את אותו הסיפור עם שינוי קטן בעלילה שיותר רלוונטי אליה.
כל הזמן סיפורים הזויים בנוסח הוליווד שכמעט בלתי אפשרי שלא לגלגל עיניים.
הייתה תקופה שהיא הייתה מנסה להעתיק ממני המון כשהיינו צעירות יותר （בגדים, שיער,תחביבים,שם של אמא בטלפון,דיבור,אופי,תנועות גוף, סיפורים שקרו לי שסיפרתי והם לפתע הפכו להיות סיפורים שקרו לה וכו'..）, זה מדהים בעיקר כי היא שקרנית גרועה ופשוט רואים על הפרצוף שלה שהיא משקרת באותו רגע..מן ברק בעיניים כאילו עכשיו מצאה איזה פתרון לחידה או חשבה על רעיון מהפכני.
ככל שהתבגרנו השקרים שלה נהיו חמורים יותר.
היא משקרת על זה שיש לה רשיון ורכב（כשהיינו בבסיס היא הייתה מתקשרת אלי ליד אנשים כדי להגיד לי שהיא נוהגת ברכב שלי《לי אין לא רשיון ולא רכב.》）, היא משקרת שהיא משלמת שכר דירה לבד, פעם בבית שלה, פעם בבית של חבר שלה, פעם היא גרה לבד, ופעם היא לא משלמת בכלל.
משקרת על אינספור מחלות שיש לה, או לאמא שלה.
בגדול מה שקורה זה שהיא מתחילה לאבד שליטה.
הבעיה היא כזאת
אני כל כך שונאת אותה ברגעים שהיא משקרת, אבל יש רגעים שהיא כאילו “צלולה” ופתאום נפתחת, נניח יש לה קטע שהיא מעדיפה להיות נמוכה יותר （היא בגובה ממוצע-גבוה יחסית）, אז כל היום היא תתרברב כמה היא נמוכה ליד כולם וכמה כולם צוחקים עלייה שהיא גמדה וחמודה וכאילו “תעלב”. וכל היום אני אלך עם תחושה שבאלי לשים לה איזה ראסיה עד שפתאום יהיה לה איזה משבר כנות שהיא ממש תגיד לי שהיא מרגישה גבוהה יחסית והלוואי והיא הייתה נמוכה יותר והייתה יכולה לשים עקבים ביוםיום אומשהו. ובאותו רגע של כנות גם רואים עלייה שהיא מדברת מהלב.
ישלנו רגעים שהכי מצחיק וכיף לי איתה בעולם, היא לא מניפולטיבית. היא גם שקרנית גרועה ברמה שהיא פשוט מעוררת רחמים והיא פשוט הולכת ומוציאה לעצמה שם רע.
אני חושבת שהיא משקרת ממקום של חוסר ביטחון עמוק. מאוד.
השקרים שלה מנסים כביכול להתחרות בי אבל מצד שני כשהיא “נורמלית” אז היא נהיית החברה הכי טובה שיש.
עכשיו שהסיטואציה ברורה, אני שוקלת להתעמת איתה ולדבר איתה לגביי כל הנושא.
השקרים שלה מאודדדד גדולים וקשה מאוד לשגת מהם והיא באמת מאמינה בהם, אבל מנגד מנסה לפתור איתי למה דברים לא הולכים לה בחיים （כשהיא לא מתפארת בכל מיני הזיות）.
היא כאילו מבינה אבל לא מבינה.
אני חוששת שאם אדבר איתה אני אפגע בה ברמה שאני לא רוצה להגיע אלייה. כאילו אני אפשוט ממנה יותר מחצי מהחיים שהיא יצרה לעצמה.
אני רוצה לפוצץ לה את הבועה לא להכניס אותה לטראומה..
אנשים שמבינים בתחום או שעברו תקרית דומה, או שפשוט מזדהים עם אחד הצדדים, אשמח לעצות.
מעבר לזה הנושא פשוט הטריד אותי ברמה שהייתי חייבת לפרוק הכל.
תודה רבה לקוראים ולעונים （: