אני נמצאת בצבא חודשיים. עברתי טירונות 02 בבטר ניצנים שנמשכה חמישה שבועות ולאחר מכן עברתי לעיר הבהדים לקורס חובשים.
אתחיל ואומר שבטירונות היה לי פחות קשה מהמקום שאני נמצאת בו כרגע (עיר הבהדים) ושמהרגע שהגעתי לעיר הבהדים פיתחתי חרדות שמתבטאות בחוסר יכולת לישון (גם כשאני נמצאת בבית שלי) אני מתהלכת כמו זומבי בלי חשק לעשות כלום מהפחד ו המחשבות שאני צריכה עוד מעט לחזור לבסיס ב15.10, המחשבה על הנסיעה לבסיס והשהייה בו בפרט גורמת לי לפחדים ולבכי בלתי נשלט כל לילה לפני השינה (ושוב, גם כשאני בבית) הסגל שלי מעורב, הייתי בשיחה אצל רוב הדרגים (מפקדת, מפקדת קורס, סמפ, 2 מפ והקבן) במטרה לצאת מהקןרס ומעיר הבהדים בפרט ואף הקבן גם התקשר להורים שלי יומיים לפני החג. אני מבינה שהעניין בטיפול ושדברים בצהל לוקחים זמן אבל עדיין המחשבה שביום ראשון אני צריכה לחזור לבסיס גורמת לי לדיכאון חמור ואפילו רצון להיות נפקדת (ובאתי לצבא מלאת מוטיבציה אך המקום הזה גורם לי לדיכאון מטורף (לא ידוע אם זה מהסיבה שהוא קר ומנוכר או פשוט מהסיבה שאני לא משתלבת שם) ואני לא רוצה לחזור לבסיס אני לא מרגישה שאני מסוגלת. כבר כמה ימים אני מסתובבת עם הרגשה שאם אחזור לבסיס משהו יקרה לי (אין לי שום כוונה לפגוע בעצמי פשוט מרגיש לי שיקרה משהו לבריאות שלי אם אלך לשם) אני פוחדת. ביקשתי עזרה. שיגעתי את המפקדת שלי בטלפונים והודעות עד שלא נעים לי כבר להתקשר אליה, אבל אני מרגישה אבודה אני לא מצליחה לתפקד לא הצלחתי ליהנות מהחופשה שבכולה הייתי בבית וההורים שלי על קוצים דןאגים לי ולא רגועים בגללי. אני רק רוצה שתסבירו לי מה לעשות לפני שאשתגע כי אני באמת חסרת אונים.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות