נעשו המון טעויות אבל סלחתי לה על הכל, לאן להמשיך מכאן?

כבר כמה ימים מחפש את הפלטפורמה לפרוק. בתיכון הכרתי מישהי שנהיינו לימים חברים טובים ולימים גיליתי שהיא אוהבת אותי. לאחר שנה מהתיכון התחלנו לצאת ביחד לדייטים קצרים ואז הבנתי את הכימיה והאהבה שאני מרגיש אלייה והתחלנו לצאת כזוג.

היינו זוג דביק זה תמיד היה שנינו באים למפגשים ואם אחד לא בא אז השני לא בא. ככה זה היה 3 שנים. במהלך השנה האחרונה התחלתי לומר לה שאני רוצה להתחתן בסוף התואר שלנו. שנינו היינו בשנה ב (אני עזרתי לה בלימודים בצבא בכל דבר אפשרי). היא אמרה שהיא רוצה אבל בסוף שנה ג של הלימודים שא ציע ונגור ביחד. אני הסכמתי לרעיון שהיה הגיוני בעיניי באותה תקופה (היינו פתוחים ודיברנו על הכול משם באה הכנות). במהלך סוף שנה ב האהבה שלי התעצמה כלפייה ויצא שבטעות סיפרתי לה שאני הולך להציע בתחילת שנה ג לתואר, בנופש שלנו. חברה שלי התעקשה שאספר זאת להוריה, אך מכיוון שפחדתי מתגובתם שיפרידו בנינו לא סיפרתי זאת. הגיע התאריך שאני אמור להציע וחברה שלי נכנסה ללחץ היסטרי היא הקיאה כמה פעמים, היה לה חום גבוה ורבנו כמה פעמים (היה לה לחץ של מבחנים ולימודים במקביל). הבטחתי לה שלא אציע במהלך הנופש וכך היא הסכימה שנצא. במהלך הנופש שמבחינתי היה נהדר ניסיתי לדבר איתה על זה אך כל פעם קיבלתי ממנה תשובה אחרת. (בדיעבד אני הייתי מוכן לעשות בשבילה הכול אבל הייתי עקשן מלהקשיב). הגיע התאריך בנופש והבאתי לה בטמטומי מכתב אירוסין. קראה אותו בלי רגש כמעט, למיטב זכרוני. (לא הבנתי את הרמזים שזה הנופש האחרון שלנו ביחד).

ביום האחרון של הנופש אמא שלה בקשה שתבוא מוקדם הבייתה והלחיצה אותה על זה. אני עשיתי כל שביכולתי שנגיע בזמן והספקנו רבע שעה לפני (קבענו שניפגש בערב בתור פיצוי מצידה). הורדתי אותה מהאוטו לקחתי לה את המזוודה עד הדלת עם נשיקה והלכתי לדרכי. באותו ערב היא כתבה שהיא מעוניינת להיות עם המשפחה שלה שהם התגעגעו (לא כיבדתי את זה והוצאתי הרבה דברים מהלב שסחבתי אותם 3 שנים, בדיעבד אני מצטער על כך).

אחריי יומיים שלא דיברנו (אין מצב שלא היינו מדברים דקה) היא הודיעה לי שהיא לא מעוניינת להמשיך בקשר איתי ושהיא מקווה שאמצא בת זוג שתתאים לציפיות ולדרישות שלי. ביקשתי ממנה באסמס בחזרה שתתקשר אליי ושניפגש ונדבר על הכול. היא שלחה שהפרידה סופית, שצר לה על תחושותיי, ושהיא לא רוצה שאצור איתה קשר בכל ערוץ שהוא. (רצוי לציין שהיא חסמה אותי בכל אפליקציה אפשרית). מהחברות שלה הבנתי שהיא לא מעוניינת להיפגש עם אף אחד בחבורה (היינו בתוך חבורה), שאני והיא לא מתאימים, לא משדרים על אותו גל, וכל אחד חושב ורוצה אחרת (מרוב אהבתי אלייה ומרוב געגוע יום יומי, מהרתי יותר מידי עם הזוגיות לפי דעתי בראייה אחורה).

לסיכומו של עניין שאעשה סדר בדברים, השקעתי בה המון, אהבתי אותה מלא. הייתי לצידה במלא מקומות. ה3 שנים הרגישו כמו 20 שנה. למרות שההורים אומרים שאני צריך להרפות ולתת לה זמן. היא לא יוצאת לי מהראש. אני חולם עלייה, לא ישן סדיר כבר כמה לילות, התיאבון שלי התדרדר. צר לי שזאת הדרך שהדברים נעשו, למרות הכול אני אשמח אם נחזור להיות בקשר כמו לפני הזוגיות ויותר מאשמח אם נחזור להיות זוג (אני מוכן שהכול ישתנה). אני פגוע מהרבה דברים בסיפור שלי ושלה, למרות שאמא שלי רוצה שאעבור הלאה ושהיא לא מתאימה לי מבחינת בניית עתיד וראייה קדימה. אני עדיין אוהב אותה. הכול היה מתוכנן לפי הספר בגלל זה אני שבור כל כך. שאני והיא מתחילים את החיים ביחד גרים ביחד ומתחתנים.

אני אוסיף ואומר לתת לכם הבנה על הכול, שההורים שלה שמרנים (במהלך ה3 שנים לא הרגשתי זאת כלפיי כי הבנתי ממנה שהם אוהבים אותי ופתוחים לזוגיות שלנו, פגשתי אותם הרבה פעמים והם היו מסבירי פנים אליי. לא אכביר במילים אבל כל המשפחה שלה אהבה אותי ושאלה אותה בחצי קריצה על חתונה) עושים לה חיים קשים ומלחיצים אותה, ואני חושד שהם גרמו לה להיפרד, לעומת ההורים שלי שהם יותר ליברליים ופתוחים.

תייעצו לי מה לעשות אני שבור ומתוסכל. אני יודע שלא ניתן להחזיר גלגל אחורה ושנעשו הרבה טעויות בדרך, אבל המעלה הכי גדולה של אדם זה לסלוח ואני סלחתי לה על הכול. אני לא מבין את המעשה שלה ובגלל זה אני מחפש תשובות ממנה.