היי, לפני כמה שנים התאהבתי באח של החבר הכי טוב שלי (חבר שהייתי בת משפחה אצלו בבית),
פניתי לאחיו כדי לספר לו על הרגשות שלי והתחלנו לצאת, הזוגיות ביננו הייתה טובה, למרות הפרשי הגילאים ביננו (5 שנים הפרש), המשפחה שלו מאוד אהבה שאנחנו ביחד וקיבלה אותי בהרבה חום ואהבה.
במשך כל 3 החודשים שיצאנו לא סיפרתי לאבא שלי על הקשר ביננו כי מאוד פחדתי מהתגובה שלו ובתכלס גם לא ידעתי איך להתחיל לספר כי כבר היינו כל כך עמוק בתוך הקשר. יצא מצב ואבא שלי גילה והטיל וטו על הקשר ביננו גם בגלל עיניין ההפרשי גילאים וגם בגלל הרקע ממנו הבן זוג שלי הגיע.
פחדתי לעמוד מול אבא שלי בעיניין הזה וחתכנו את הקשר ביננו. עברו שנתיים שלא הפסקתי להתחרט ולחשוב עליו ובסופו של דבר הוא פנה אלי והחלטני לתת לנו עוד צאנס. יצאנו כמעט חצי שנה ואני אז הייתי בצבא ובקושי בבית וגם הפעם הסתרתי מההורים שלי את הקשר. בשלב מסויים הבן זוג שלי החליט שהוא לא רוצה להמשיך ככה בסתר ושאם אני לא מספרת להורים שלי אנחנו נפרדים. ואחרי תקופה שלא הצלחתי לספר להורים הוא נפרד ממני.
עברה שנה ולא המשכתי להתקדם הלאה, לא יצאתי עם שום גבר אחר ולא הפסקתי לחשוב עליו.. הוא פנה אלי שוב וביקש שנשב ונדבר ולא הסכמתי (מתוך מחשבה קרה שאני לא רוצה בלאגן ולא רוצה להתעסק בזה יותר). מאז אותו היום אני לא מפסיקה להתחרט שלא רציתי לפגוש אותו . אני מרגישה שפספסתי משהו מצד אחד ומצד שני אני מרגישה שאם אני נכנסת לזה אני נכנסת למלחמה מטורפת עם ההורים שלי .
חייבת לציין גם שמאז שנפרדנו נהייתי מאוד בררנית, לא מצליחה לצאת לדייטים ותמיד פוסלת אנשים כי הם לא מספיק טובים כמוהו.
אני לא יודעת מה לעשות ..50% מהזמן אני מוצאת את עצמי מחליטה שאין ואני חייבת להילחם עליו ו50% מהזמן אני מוצאת את עצמי חושבת שאין סיכוי לקשר ביננו ועבר כלכך הרבה זמן...
מה לעשות? :(
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות