אני יכולה לספר סיפורים מגיל 4 ועד היום, 25 שנה של אינסוף סיפורים על ההזייה שאני. מוזרה על אמת. הכל בי עובד אחרת, וטוב לי עם זה!!
עדיין, יש בי עצב כזה גדול שלא עוזב אותי... מי אני בעצם? ולמה בכלל אני זו אני ולא מישהו אחר...? ואם כל אחד אחר, בשבילי הוא "אחר", מעניין, אם בשביל עצמו הוא גם אותו "אני" כמו שאני לעצמי. ואם כן... אז מי אני בכלל?!
חייבת להתוודות אני לא אוהבת אנשים, לא אוהבת ילדים, מסתדרת רק עם מבוגרים ממני בהרבה, מדובר על 80+. רק אותם אני יכולה לשמוע. הם וכלבים, רק עם כלבים באמת אני מתקשרת, כלומר מתקשרת באמת לא בכאיחו מאחורי מסיכות של העמדת פנים כזו כמו שכולם מצפים ממני להיות.
טוב ניסיתי שלא לפטפט המון, אבל מודה זה קשה כשבחיים האמיתיים אני לא באמת מוציאה מילים יותר מידי. רק מה שחייב, רק מה שמכריחים אותי להוציא.
שאלה אחת חייבת לשאול, נגיד וקיבלתי איבחון, חותמת, אישור שיש לי תסמונת כזו על הקשת האוטיסטית. מה אז? מה אני עושה עם זה? תולה את זה בחדר? רק אז זה מותר להיות מוזרה? מישהו עוזר עושה עם זה משהו? אני כבר לא ילדה, בת 29, מה זה עכשיו יכול לעזור?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025