שלום לכולם,
אני וחבר שלי יוצאים שנה ואני אוהבת אותו בכל ליבי.
בתחילת הקשר הכל היה מעבר למושלם, פרפרים בבטן והכל התנהל ממש כמו באגדות.
בתקופה האחרונה משהו השתבש ואיבדנו את הדרך.
אנחנו רבים על בסיס יום יומי (מהדברים הכי קטנים ועד דברים רציניים וקשים), אני מרגישה שכל הריבים האלו נובעים מהתנהגות שלי בקשר שהיא לרוב נובעת מקנאה ושאני אשמה בהכל, שאני חונקת ולא נותנת לו אוויר, אני פשוט לא מצליחה להשתלט ולרסן את זה.
מהצד שלו הוא די מבין אבל הוא כבר הגיע לקצה גבול הסבלנות וכבר קשה לו לתמוך בי. קשה לי לשמור על שפיות לאחרונה ובטח שלא על מצב רוח נורמלי, אני מתבודדת ולא מצליחה למלא את היום שלי בלעדיו- פשוט חוסר ביטחון מוחלט. אני מרגישה שאף אחד לא מבין אותי ואני מוצאת את עצמי בוכה כל לילה.
בנוסף להכל הוא בנאדם מאוד מוצלח מלא בהצלחות ושאיפות ואני הכי גאה בו בעולם, אבל מרוב תסכול קשה לי לפרגן לכל דבר טוב שקורה לו בחיים והוא מרגיש את זה . אני יודעת שהמצב הזה הוא לא תקין בכלל.
אני לא רוצה להרים ידיים ולוותר עליו הוא הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים האלה אבל מצד שני אני מרגישה שאני מורידה אותו למטה במקום להרים אותו למעלה.
אני אשמח מאוד לחוות דעת גם מגברים וגם מנשים מה ניתן לעשות במצב הזה.. מרגישה מיואשת :(
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות