איבדתי תקווה לאהבה, האם יש סיכוי להשיב אותה? מה דעתכם?

אז אתחיל בפתיחה.
בן 24 מאזור המרכז, על פניו בחור נורמטיבי ורגיל סטודנט לתואר ראשון במקצוע מדעי.
בן אדם חברותי, מצחיק בעל שמחת חיים.
לא בראד פיט אבל נראה טוב, מתלבש יפה שומר על אסתטיקה והגיינה.
לא שרירי אבל מבנה גוף טוב.
לא נמוך ונושק ל1.80.
בחור עם שאיפות בחיים.
אבל.......
איבדתי כל סיכוי וכל תקווה לאהבה!
הטכנולוגיה והעולם הדרדר איבדנו את התמימות איבדנו את הכבוד אחד לשנייה.
הייתה לי מערכת יחסית רצינית אחת כל חיי והיא הייתה שהייתי חייל ונגמרה לפני שלוש שנים והייתה שנתיים.
אני נגד סטוצים-כי אני לא בנוי לזה, סולד מזה וגם נקשר מהר טיפוס רגיש.
החיים לא פיקניק אבל אני מסתדר מאמין שאפשר להשיג הכל בעזרת עבודה קשה.
אך דבר אחד לא משנה כמה תתאמץ וגם אם תהפוך עולמות לא תלוי בך-הדבר הזה הוא אישה.
מה כבר ביקשתי? מישהי לאהוב אותה ושתאהב אותי מישהי שלא משחקת משחקים בחורה טובה וחמודה שאעניק לה והיא תעניק לי.
איבדתי תקווה ואמון בנשים לא רוצה להכליל אבל הרוב הגדול מתנהגות מגעיל ופוסלות על ימין ועל שמאל בחורים טובים מאוד וגם מעל רמתם.
כיום בחור טוב שהוא רגיש ורק מחפש אהבה טהורה והוא לא איזה מניאק או איזה זיין על לבחור כזה אין שום סיכוי למצוא אהבה!
זה נראה שהכל סובב סביב הכסף והחיצוניות.
אם אתה לא עשיר או דוגמן על גם בחורה ממוצעת מאוד במראה לא תשים עלייך.
אני יודע שתגידו לי שאני מדבר שטויות ויש בחורים מעפנים עם בחורות חמודות.
אבל לא כך אני מרגיש, אני ועוד רבים וטובים שאני מכיר שהם בחורים שנראים טוב (לא אומר דוגמנים) אבל נראים סבבה בהחלט! משכילים חכמים ועם שאיפות נדחים על הסף ולא נותנים להם שום צ'אנס.
מה שמצחיק שאפילו בחורה 10 רמות מתחת חושבת שהיא מישהי מיוחדת וגם איתה אין סיכוי (לא שרוצים איתה בכלל סיכוי).
לסיכום איבדתי אמונה בנשים, איבדתי אמונה באהבה.
לא מנסה להתחיל וגם לא אנסה.
הרי ממילא התשובה תמיד תהיה אותו דבר.
ואני? תמיד אשאר אני הבחור החכם המצחיק והרגיש שמחפש רק אהבה.
לא אשתנה ואהפוך למניאק בשביל אף אחת.
לכל מי שאומר לי אל תדאג זה עוד יקרה אתה צעיר-נכון אני אמנם צעיר אבל כבר כמה שנים ששום דבר לא זז אז למה שמשהו יזוז?
המצב גרוע ומחמיר מיום ליום.
צמא לחום ומגע של אישה.
לא מחפש לזיין ולברוח.
הפכתי למיזוגן עם הזמן ובגיל כזה שההורמונים משתוללים אני כמו מסכן נשאר עם היד.
בלי חום ובלי אהבה.
כיום כבר אין לי שום קשר עם נשים.
ושלא תבינו לא נכון אני לא איזה בחור מסכן.
יש לי המוןןןןןןןן חברים, נהנה יוצא לומד וממשיך כרגיל בחיים.
יש שאיפות ויש חלומות.
אבל על חלום אחד ויתרתי והוא החלום להשיג אהבה.
מה כבר ביקשתי בחורה אחת מבין כל הטריליונים?
לא אכנס לסיבות למה הבנות הפכו להיות כל כך רעות.
אבל הן הפכו להיות כאלה.
חסרות רחמים ולא סופרות אף אחד
נדמה כי הפמניזם גמר על העולם.
במקום ליצור שוויון נוצר אין שיוויון לטובתן.
אני בטוח שהרבה גברים פה יזדהו איתי כי גם במציאות זה קורה והרבה.
את הנושא טחנתי עם אנשים כבר מכל כיוון ומכל זווית אפשרית אפשר להגיד שעשיתי על זה תזה.
בשורה תחתונה-צריך להמשיך לחיות עם ההרגשה המגעילה שבגיל היפה הזה אני נשאר לבד.
אך אני יודע שיבוא יום והכל ישתנה והגלגל יסתובב-כשהן יהיו בנות 30 ויחפשו גבר הגון וטוב שיהיה אבא טוב לילדים בחור משכיל יציב עם ראש על הכתפיים.
אך אז יהיה כבר מאוחר מידי כי כשהגלגל מסתובב המצב לא חוזר לקדמותו בחיים.
אח"כ אל תבכו בגיל 30 שנשארתן לבד כעורות וגלמודות, שהייתה לכן ההזדמנות למשהו טוב זילזלתם ודרסתם.
אולי הפסדתי לא בקרב אחד אלא בהרבה.
אבל מי יודע אולי עם הזמן אנצח במערכה.
מצטער על החפירה ואשמח לתגובות.
בעיקר מנשים (לא באתי לשפוט אף אחת, רק להציג את המצב מנקודת המבט שלי ושל עוד רבים וטובים כמוני שאני מכיר שנמצאים באותה סירה. הסירה שכבר מזמן טבעה).
יצאתי עלוב ומסכן בכתיבה אך זוהי דרך טובה לפרוק קצת ולשחרר את התסכול.
אבל זה לא אומר שלא אמשיך בחיי גם בלי אישה ואצליח גם בלעדייה.