אני כותבת את זה עם הרבה כאב הרבה תסכול כבר יותר משנה שאני רק סובלת אין יום שאני לא מקללת את היום הזה שהתגייסתי בכלל אין יום שאני לא מתחרטת כל כך על זה שלא הקשבתי לאבא שלי שאמר לי אל תתגיסי כזאת תמימה הייתי ילדה פשוט.. אף פעם לא הבנתי את הדמעות שלו ביום גיוס שלי ועכשיו אני דומעת זה כבר אומר הכל כמה הוא דאג לי רק רצה שיהיה לי טוב הוא כבר עבר את זה היה בפח הזה ואיך אני לא למדתי ממנו ולא הקשבתי ואני הייתי כזאת תמימה חשבתי זה חשוב צבא חשבתי אני אתרום כי בכל זאת זאת אני יהודיה זאת הארץ שלי אין לנו ארץ אחרת אם לא נהיה כאן כדי להגן על עצמנו אין מישהו אחר שיעשה את זה קיבלתי את הצו ראשון שלי במלחמה בצוק איתן מה שעוד יותר גרם לי לרצות להתגייס ולתרום ולהבין כמה זה חשוב לא ידעתי מה זה צבא לא ידעתי מה זה הפח הזה לא ידעתי מה זה להיות חיילת לא ידעתי מה זה חוסר אונים חוסר הגיון או בושה כבר הייתי בכמה יחידות התביישתי בפרט מהיחידה שהייתי בה לראות את הצבא שלי חיילים קצינים ונגדים, שמאלנים ככה! את העם שלי בא נגד עצמו נותן יד למחבלים כל יום קמתי עם בושה לשים תתג יחידה הזה על הכתף שלי לשמוע תדברים האלה כל כך קרוב אלי אלאור זה שבר אותי הוא לא מקרה יחיד לראות מה הם עושים ללוחמים לחיילים זה בלתי ניתן לקליטה, כל הצבא הוא פח אף פעם לא ידעתי מהי הרגשת הפקר עד שהתגייסתי מציאות של חרדה קיומית רפואת הפקר בצבא כל הזמן אני מתפללת לאלוהים שישמור לי על הבריאות בזמן הזה רק מהפחד מהרופאים כי אין מי שיטפל, בצבא. מפקדים שמפקירים חיילים באים נגדם מקרים מזעזעים, חיילים שהופכים להפקר אף פעם לא דמיינתי את זה כל הזמן אומרים שהצבא שלנו מוסרי עצוב מבפנים לדעת כמה זה שגוי כמה הצבא לא מוסרי כלפי חיליו אם יום עובר טוב זה על גדר נס כמה אטימות וצביעות אני כבר לא יכולה יותר אני לא יכולה עם המציאות הזאת אני רק רוצה להשתחרר לצאת מזה רק רוצה את הנשמה שלי חזרה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025