שלום רב
אני גבר בן 36, נשוי ואב לשני ילדים בני 4 ושנתיים, נשוי לאשתי מזה 14 שנה.
התחתננו באהבת אמת כזוג צעיר, אני מודה שהיו לנו תקופות מאוד סוערות מינית ולאחר מכן זה נעלם. הצלחנו להתגבר על מחלת וגיניסמוס אחרי 5 שנות נישואין, דבר שלא פגע באהבה אבל במידה רבה בחיי המין שלנו.
כיום, מזה מס׳ שנים אני מרגיש ויודע בהתבסס לשיחות רבות באופן אישי עם אשתי גם בנוכחות פסיכולוג שאנו הולכים לצורך טיפול, שהיא לא מרגישה אהבה אליי, לא מוכנה לקיים איתי יחסי מין ואומרת בפירוש ששוקלת אפילו להתגרש.
אני יודע בצורה מאוד ברורה שאני מאוד אוהב ומעריך אותה למרות המצב הקיים ואני לא יכול לחשוב על חיים בלעדיה או בלי ילדיי.
אמנם מזה מס. חודשים אנחנו בטיפול של פסיכולוג, אבל אני לא מרגיש שום התקדמות, להיפך, אני רואה אותה מתעצמת עם התחושה שהיא לא רוצה בי יותר, אומרת לעיתים קרובות שהיא שונאת אותי ולא מוכנה שאני אתקרב או אגע בה.
אני מנסה לשכנע את עצמי שמדובר בתקופה שבסופו של דבר נצליח להתגבר על זה אבל אני לא רואה כרגע את הסוף.
אני חייב להחזיר את האהבה שלה אליי, אני רוצה מכל לבי שהיא תואהב אותי, תרצה אותי ותעריך אותי ותפסיק לזלזל אותי בתור אבא או בעל.
האם אתם חושבים שיש לנו תקווה או שאנחנו סתם טוחנים מול הפסיכולוג?
אני נואש ובדיכאון!!!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות