כן
אני בחורה בת 25. גדלתי בחברה דתית - חרדית (למדתי בתיכון חרדי). בהשפעת החברה ממנה אני באה, לא עשיתי שירות צבאי או לאומי לאחר סיום י"ב. שנה לאחר סיום התיכון התחלתי תואר ראשון באוניברסיטה. סיימתי אותו בגיל צעיר, ולאחר מכן עשיתי שירות לאומי של שנה וקצת (לצערי לא יכולתי לעשות שירות של שנתיים כיוון שהייתי גבולית מבחינת הגיל).
המניע לשירות הלאומי היה רצון לשאת בנטל, ולהתחבר לחוויה כלל-ישראלית. בזמנו באמת האמנתי (בתמימות) ששירות לאומי שווה ערך לשירות צבאי. אך בתקופת השירות שלי, חשתי שגם השירות עצמו לא ממצה או משמעותי (תפקיד פקידותי-מזכירותי), ובנוסף לא חשתי בהכרה מהחברה הישראלית או חיבור אמתי אליה.
[לא נעים לי להגיד, אך הרגשתי לאורך אותה השנה וקצת, שבמוסד ששירתי בו, היחס לבנות שירות היה כאל ילדות קטנות ולא מאוד בוגרות, שגורמות יותר נזק מתועלת. זו תחושה אישית שלי, שנוכחת אצלי עד היום.]
בשנים האחרונות חלה התרחקות מסוימת שלי מהדת (כלפי חוץ עדיין נראית כדתייה. בפועל לא שומרת כל כך). בשנה האחרונה עבדתי בעבודה טובה בתל אביב, ממש ליד הקריה. יצא לי לראות כמעט כל יום חיילות דתיות בחצאיות. בכל פעם שהייתי רואה חיילת כזאת, הייתה לי ממש "צביטה" בלב. שילוב של חרטה יחד עם תחושה שבזמני (לפני 8 שנים) דברים היו שונים, וגם קצת קנאה באותן בנות, שמגשימות את עצמן בצה"ל.
אני יודעת שצבא זו מסגרת שיכולה להיות לאנשים מסוימים מדהימה ולאנשים אחרים קשה ושוברת. אני יודעת שצבא זו לא קייטנה, יש דרישות, משמעת, טירונות, שמירות וכדו'. ועדיין, בשנה האחרונה אני מוצאת את עצמי רוצה יותר ויותר להתגייס לשירות משמעותי בצה"ל. גם על מנת "לשאת בנטל", גם לחוות את החוויה ובאיזשהו מקום גם מתוך רצון להתקדם בחיים (אני כן חושבת ששירות צבאי יכול להיות בונוס לעתיד).
העניין החברתי בשירות צבאי "מציק" לי. אציין שאני בחורה יחסית רגישה ושקטה בכל מקרה, ולוקח לי זמן להיפתח לאנשים. האם שירות עם נערים ונערות שרובם רק סיימו תיכון וצעירים ממני בקרוב לעשור, הוא דבר שכדאי לי לעשות, בהתחשב במוטיבציה הרבה שלי ? או שאולי עדיף לוותר על החלום ?
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025