לא כל כך
לפני כשבועיים עשיתי צו ראשון. קמתי מאד מוקדם (ארבע וחצי בבוקר) ומאחר והלשכה ששובצתי אליה מאד רחוקה לי וידעתי שאתקשה להגיע אליה שוב הכרחתי את עצמי לסיים הכל באותו יום (טעות). הייתי בלשכה מהשעה שבע בבוקר עד חמש בצהריים, כשהמבחנים היו התחנה האחרונה שלי, ובין הועדה הרפואית לראיון חיכיתי שלוש וחצי שעות. הנתונים שקיבלתי הם קב"א 53 ודפ"ר 60.
אני תלמידה חזקה מאד בבית הספר, ממוצע הציונים שלי לא ירד מ95 אף פעם, נוטים להחזיק ממני אדם אינטיליגנט וכל הזמן אומרים לי ש"העתיד שלך בשמיים" - ולכן כשקיבלתי את הנתונים האלו, הרגשתי במידה מסוימת כאילו עולמי חרב עליי והתאכזבתי מאד עד כדי דמעות. מקריאה באינטרנט הבנתי שאלו נתונים ממוצעים, ואני לא מרגישה שהיכולות שלי משתקפות בהם. בעקבות זאת המוטיבציה שלי לשירות משמעותי ירדה מאד. האם צה"ל רואה בי נתונים בלבד? זה אומר שלא אקבל זימונים למיונים מעניינים, אהיה ג'ובניקית חסרת חשיבות ולא אזכה לתרום לצבא באמת היכן שאני מסוגלת?
כי אני כן מאמינה שיש בי יותר מזה.
כשחברים, מורים או משפחה שמעו שהדפ"ר שלי הוא 60, המבטים שלהם היו מופתעים ומאוכזבים בצורה בלתי נסבלת. מה הציון הזה אומר על החכמה שלי שהוא כל כך נורא? מה אפשר לעשות מכאן הלאה כדי לא להתפרק וכן להגיע לשלבי מיון הבאים עם אופטימיות ומוטיבציה?
אני נואשת, מיואשת ומאוכזבת מעצמי כל כך.
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025