כבר שנה וחצי אני רווקה, בעיקר מטראומה מהמערכת יחסים הקודמת שלי וגם בגלל שאין לי זמן ואני לומדת מאוד קשה. הזוגיות האחרונה שלי הייתה לא קלה, הבחור גרם לי לטלטלה לא קטנה והאמון שלי בגברים כמעט ולא קיים. הוא מצידו התחתן לא מזמן והתקדם ואני תקועה עדיין במחשבות על מה שהיה ולמה הייתי כל כך טיפשה שנשארתי איתו. לא מבינה איך לא ראיתי שהוא גבר רע, נצלן, מניפולטור. אני יודעת שאני עוד צעירה ושיש לי זמן, אבל יש בי פחד שלא אצליח להכיר בחור שיתאים לי, שאף פעם לא תהיה לי מערכת יחסים טובה עם מישהו, חושבת שכל הגברים דומים לו, שאף אחד לא מסוגל באמת לאהוב ושהכול מאינטרס, לא רואה את עצמי עוברת לגור עם מישהו (כי עם הבן זוג האחרון השלב הזה היה קשה והוא עשה בעיות ורצה לעבור בתנאים המסויימים שלו), לא רואה את עצמי מקבלת הצעת נישואין ומתחתנת. מרגישה כאילו כל זה לא מגיע לי וזה משהו שזוכות לו בנות ספציפיות בלבד. מרגישה מקולקלת וחסרת ביטחון, לא באמת מאמינה שיבוא גבר שיאהב אותי בזכות מי שאני, בזכות הלב שלי, הערכים שלי, מה שאני מסוגלת לתת. אנשים אומרים שכשזה זה מרגישים את זה ודברים הולכים בקלות, מבחינה של לעבור לגור ביחד, לקבל הצעה, להתחתן, ואני פשוט לא מאמינה ומרגישה שאת כל הגברים צריך לשכנע ולעשות להם חיים קשים, כי נדמה לי שאף אחד לא באמת מחפש משהו רציני היום ואף גבר לא יוזם מעצמו את הדברים האלה, כי כל הגברים רוצים חופש ובורחים ממחויבות. אני יודעת שכן קיימים גברים טובים ואמיתיים אבל כבר תקופה ארוכה שלא הכרתי מישהו כזה וזה מתסכל עוד יותר. מה גם שעל פי מקורות קרובים האקס שלי התחתן עם בחורה בלית ברירה, הבין שהגיע לגיל שהוא צריך כבר, הציע לה נישואים מאוד מהר. זה רק מוכיח לי עד כמה שהכול מבוסס על אינטרסים ולא על אהבה, וזה הפחד שלי, להגיע לגיל 30 ולהתפשר על גבר שרוצה להתחתן רק כי הזמן דוחק ויש לחצים.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות