נפרדנו לפני שלושה חודשים ורק עכשיו זה צף לי

זה יהיה ארוך , בבקשה תעזרו לי ...

אז ככה , היינו בזוגיות שלוש שנים , היו עליות וירידות .
זה נגמר לפני שלושה חודשים , היו ים סיבות לכך . העיקרית היא , שאמא שלי פשוט הפסיקה לחובב אותה ... אמא שלי טענה שהבחורה פשוט לא סופרת אותי שאנחנו לא מתאמים . ותכלס , היה בזה משהו . אני גר עם אמ חד-הורית , רוסייה כבדה ושלא דוברת טוב את השפה . היא לעומת זאת בא המשפחה עם השכלה גבוהה. אנשים מסודרים יותר .
אני רוסי היא חצי פולנייה חצי אירקית , כך יצא שהכרנו וזה זרם לנו .
חייב לציין , היו המון המון ריבים , המון ... בגלל שטויות באמת .
אני גדול ממנה ב4 שנים , היא בחורה של לימודים וקריירה . אני עבדתי בעבודת מזדנות ולא חשבתי אפילו על קריירה כלשהיא , עד שלא עברתי תאונת דרכים קשה מאוד ואז בזכותה החלטתי ללכת ללמוד . בקיצור היא זאת שדחפה אותי .
שוב , תמיד היינו רבים , כל הזמן , אני אפילו חושב שלא הי שבועיים שקטים )))
והיא תמיד זאת שהייתה חוזרת עליי , באמת . כל הזמן כל ריב היא הייתה בא להשילים . היו מקרים שלא הייתי מדבר איתה שבועיים , מתאלם , מנתק בפנים , מסנן . פעם אחת אפילו הצאתי אותה מחוץ לבית ב2 בלילה ואמרתי לה ללכת מפה , היא עדיין חזרה . היה מקרה שנפרדתי ממנה באוטו פשוט הוצאתי אותה בכוח מהאוטו ליד הבית שלה , הייתי כל מגעיל , אני יודע , אני זבל ...אבל עדיין אהבתי אותה והיא אהבה אותי

שוב היא בחורה של קריירה ולימודים , ואני רציתי להקים משפחה . בשנה אחרונה של זוגיות התחלתי לרמוז לה שהיגיע זמן לעבור לדירה משלנו , היא טענה שיא עדיין לא מוכנה לזה , אחרי שנתיים שאנו ביחד , בסוף הבאתי חי דדלין או אנחנו עוברים לגור ביחד , או שאני זורק אותה . היא הצליחה לשכנע אותי שהיא תסיים את התואר ואז ( השנה בקיצור )

חייב לציין , אני בחיים שלי לא בגדי בה , בחיים . אני עובד עם בחורות , רק בחורות ... היא הייתה קנאית , אבל לא יותר מדי . שנה שעברה היא התחילה לעבוד בעבודה של״גדולים״ ולא הפסיקה לדבר שם על גברים , פתאום נהתי קנאי , אבל מה זה קנאי . היא תכלס היו שם גברים יותר מוצלחים , אנשים עם תואר , זה קצת הלחיץ אותי ... זה היה מחרפן אותה והמקסימה הזו הציעה שאם זה ממש מפריע לי היא מוכנה לעזוב שם ( אין פשוט קסם של בחורה )
בסוף כמובן שאמרתי לה שהכל בסדר , והיא לא עזבה אך עדיין הייתה קנאה , קשה מאוד אפילו ...

קיצור , נפרדו בהתחלה קיבלתי את זה בקטנה . רבתי עם אמא שלי קשות בגלל זה , לא הפסקתי להאשים אותה שזאת היא זאת שאשמה , שהיא קיבלה את בחורה שאני אוהב . רציתי לעזוב את הבית ולעבור לגור לבד , בתקווה שנמשיך לגור ביחד עם הבחורה , אבל איך שאני מכיר את עצמי , אני אפס ... ויתרתי על הרעיון הזה , אני כל הזמן מוותר . גם בזוגיות לא הספקתי לוותר.
בכיתי פה ושם כן , אבל היא לקחה את זה הרבה יותר קשה . היא זאת שהייתה מתקשרת ובוכה היא זאת שהייתה שולחת הודעות , לי זה בכלל לא הזיז , באמת ... אני קול , לפחות ככה הרגשתי .
לפני שובעיים , היה לי יום הולדת והיא הציעה לצאת ביחד , היא כבר אמרה שיש לה חבר , אז אמרתי ״יופי היא התגברה על זה , אז אפשר לראות איך היא״.לי לעומת זאת לא היה כלום , אפילו לא סטוץ.
ישבנו במסעדה , היא קצת בכתה , סיפרה על החבר החדש , כמובן אמרה שלא יהיה לה מישהו כמוני )))
התחבקנו ואז נסענו הבייתה , ככה חשבתי . היא לקחה אותי למקום הראשון שהיה הדייט שלנו , שם כבר לי היה קשה היא גם לא הפסיקה לבכות . וזהו .

חבר׳ה , אני כבר שלושה ימים לא מפסיק לבכות , אני לא יודע מה קרה ... אני פשוט מת , הייתי אצלה אתמול יענו לאסוף את שקית בגדים , אבל תכלס רציתי לראות אותה . היום קמתי בבוקר פשוט נסעתי אליה , היא ענתה מאוחר יותר ואמרה שהיא דואגת לי .
אני יודע שהיא כבר לא תחזור עליי , היא לא חזרה עליי אז אין סיכוי . אבל אני כל כך רוצה אותה בחזרה , היא כל כך חסרה לי באמת , הייתי מוכן להחזיר את כל הגלגלים רק שהיא תחזור .

אני יודע שאני זבל , אני יודע שהתנהגתי כלפיה כמו מניעק וכנראה שמגיע לי כל הכאב הזה , אבל זה כל כך כואב לי אני כותב את זה ולא מפסיק לבכות .
למה זה קרה לי עכשיו ? למה רק עכשיו התפרקתי ? אני כל כל מצטער שלא נלחמתי עלייה .