מרגישה שמזלזלים בי, בעלי כל הזמן זורק הערות שאני לא עושה כלום

שלום רב,
אני בת 24 נשואה פלוס ילד,
יחד עם בעלי החלטנו שאני אגדל את הילד בבית עד הגיל שבו הוא יוכל לאכול אוכל מוצק ועד אז אני אניק אותו ואשב איתו בבית. יש לי מקצוע מבוקש ואני יכולה להביא פרנסה טובה הביתה אבל עשינו שיקול והחלטנו שבמקום לתת כסף למעון פלוס מטרנה(ולהרוס לו את הבריאות) עדיף לתת לו אהבה ואוכל בריא ולחסוך את המעון ולחיות קצת בצמצום אבל להרוויח ילד מאושר...

בגלל שאני לא עובדת בעלי כל הזמן זורק הערות "את לא עובדת את כל היום לא עושה כלום"

כביסה, אבק,שטיפת ריצפה,החלפת מצעים, סידור בית,בישול... ולגדל את הילד (להניק, להאכיל, ללמד אותו לאכול אוכל מוצק, להחליף טיטולים, לקום בלילות ..) זה לעשות כלום?
אני באמת עושה את רוב העבודה ויש מטלה אחת שאני שונאת בכל הלב שזה שטיפת כלים ועשינו הסכם שלא מקלחים יותר את הילד ביחד (עד גיל מסויים הינו כל ערב מקלחים אותו ביחד ) אלא אני מקלחת את הילד והוא בזמן הזה שוטף את הכלים... הורדת המטלה הזאת הביאה לי נחת אני מבשלת בשמחה, רגועה ומאושרת כי באמת סבלתי מהמטלה הזאת...

אבל בעלי כל יום מתעצבן עליי ובא אליי בטענות על זה...

אתמול הוא פשוט עמד בזמן ששטף את הכלים והתלונן שאני עושה לו דווקא מלא כלים... ודווקא באותו היום שטפתי את כל הכלים שהיו כדי להקל עליו ואחר כך בישלתי ארוחה הוא אכל אני אכלתי ויצא שיש עוד סיר וכמה צלחות ומזלגות ובכל זאת הוא כעס

עד אז אני שטפתי הכל, ואני זאת שהתמרמרתי ועכשיו הוא פשוט לא רוצה לעשות גם את זה..הוא רוצה לבוא הביתה לאכול לשחק במחשב לעשות סקס ולישון

הוא עובד, לומד, הולך להתאמן ואני רק שומרת על הילד ועושה את מטלות הבית... הבילוי שלי זה פעם בשבוע אמא שלי באה אלי לבקר אותי... ולפעמים אנחנו הולכים לאכול בחוץ.. והיבלוי הכי מטורף שלי זה קניות פעם בשבועיים שאני מחכה לזה שהוא לקוח מאמא שלו את האוטו ואנחנו יוצאים לקניות בישבילי זה פשוט אקסטזי מטורף

אין לי אפשרות לנסוע מתי שבא לי לאן שאני רוצה אם אני רוצה ללכת לטייל או לנסוע לאנשהו אני צריכה להתחנן אליו שיבוא איתי

ובקיצור יש לי הרבה תלונות אני ממש שבורה אתמול הוא הלך להתאמן לפני העבודה ואני פשוט עמדתי ובכיתי בכיור, בכיתי (לא בגלל הכלים) אלא כי לא אכפת לו ממני זה רק הוא והאספורט העבודה והלימודים שלו... לא אכפת לו שאני צריכה להתקלח (הילד כל הזמן רוצה תשומת לב ככה שאין לי אפשרות להתקלח כשאני לבד איתו בבית) בכיתי כי אין לי עזרה, אין לי חברים, אני לבד בבית ומי שצריך להיות החבר שלי הנפש התאומה שלי הוא פשוט אדם אגואיסט שמנצל אותי ככה אני מרגישה...

לולנטיינס דיי הוא אפילו לא נתן לי פרח אחד לא עשה כלום עבורי ואני ידעתי שזה יקרה אז לא הכנתי לו כלום (ולנטיינס הקודם רק אני הכנתי לו והתבאסתי שהוא לא חשב עליי אפילו)

מרגישה שהבעל שלי לוקח אותי מובן מאליו ואני פשוט מיואשת כבר...

מה לעשות? דיבורים לא עוזרים ... מילים לא נכנסות לו ללב הוא פשוט עושה את עצמו מקשיב וזהו...שום דבר לא משתנה...

איך אפשר לשנות לבן אדם את המחשבה שאני לא נולדתי אישה+מטלות הבית...