אהבה שלי אל אישתי מתה, ללכת על גירושין או לחיות בשביל הילדים?

שלום.אני נשוי כ 9 שנים עם 3 ילדים שבאו לא בקלות יש לומר. אחרי הריון ראשון של אשתי עלה הראיון להמשיך כדי ש"ילד אחד לא יגדל לבד בחיים האלה"..עדיין הייתה אהבה..עדיין היינו משלימים אחד את השני.. עם הזמן, כאשר היינו באמצע של טיפולים לא קלים משהו קרה לנו והפסקנו כמעט לשתף אחד את השני .זה בא יותר מכיוון של אשתי. היא הפסיקה לגמרי לטפל בעצמה.. לא היה לה ממש אכפת מהרצון שלי לקנות לה דברים..לפנק אותה..איכשהו היא התרכזה יותר בדברים אחרים.. לא עניין אותה יותר אינטימיות אלא הכל התחיל להתנהל בצורת של "מה שכל אחד חייב לעשות" ..היא ישבה בבית אני עבדתי.בבית לא חיכה לי כלום חוץ מריבים. אפילו כוס תה או סנדוויץ' לעבודה לא היה..לא מדבר כבר על יחסים. זה לא עלה בכלל על הפרק מצידה כמה שלא ניסיתי לשנות דברים... התחילו וויכוחים על גידול של הבכור.. בגלל ששברו לי מילה לא פעם הוא התרגל לישון במיטה של ההורים ואני ישנתי בחדר אחר.זה יצר המון מתח המון ריבים כי לא משנה כמה ניסיתי להרגיל אותו לחדר שלו שום דבר לא עזר."ריחמתי עליו" היא אמרה לי.. "האם חשבת עלינו",- שאלתי אותה...כל הדרך הייתי לצידה. בטיפולים, בישלתי תמיד בבית,ניקיתי ושמרתי על הבית כפי שיכולתי בשילוב עם עבודה לא קלה.ואז קרה אסון..יום אחד הגיעה אשה לביתנו..והתבקשתי על ידי אשתי להסיע אותה לביתה..ובנסיעה הזו פתאום הרגשתי שאני אבוד בה..התחברנו מיד... היא לא הייתה מרוצה מהחיים שלה עם בעלה..אני חיפשתי מישהי שתקשיב לי.לא חשבתי בכלל לאן זה יתגלל.תמיד הייתי אדם של אשה אחת.כך חינכו אותי..נוצר ביננו קשר חזק מאוד..המוח שלי חדל מלפעול..התחלתי לחיות על 2 משפחות..שכבנו ולא פעם אחת..עזרתי לה ולילד שלה לפי יכולתי..האמת כבר חשבתי שזהו..היא אמרה הרבה פעמים שאוהבת אותי וחסר לה מאוד שאני לא נמצא.היא ידעה שאני נשוי...אני ידעתי שאני עושה משהו רע אבל תמיד חזרתי אליה..יום אחד היא באה ואמרה לי:"תחסור למשפחה שלך.אני אוהבת את בעלי ורותה לשקם איתו יחסים" וניתקה לגמרי איתי את הקשר.כל מה שעניין אותה רק שאשתי לא תדע ולא תפגע לה בחיים.היא פחדה מאוד. אני נשברתי סופית..כנראה התאהבתי בה..ואת זה ראו טוב מאוד במשפחה שלי..ואז סיפרתי לאשתי...היא בכתה המון.אני הרגשתי זבל.אחר כך ישבנו ודיברנו כמו אנשים בוגרים וסיכמנו לשקם יחסים...הבעיה שהריבים וחוסר הבנה נשארו כמו שהיו תמיד.האשמות התגברו..כי איבדתי קרדיט של אדם אמין..אנחנו מגדלים עכשיו עוד ילד.אין אהבה בבית..זה כמו לגור עם שותף. אין יחסים..אין כלום..רק לך תעשה זה תעשה זה.. עכשיו אשתי מתלוננת שהיא מרגישה כמו לגור עם ידיד...לא יודע לאן זה יוביל..אני אוהב מאוד ילדים שלי..אך אהבה שלי אל אשתי מתה כנראה..הפכתי לאדם מת בפנים אחרי הכל. כנראה יהיו גירושים...