אני חיילת, בת 20, יוצאת הביתה פעם בשבועיים, לפעמים גם פעם בשבוע. יש לי חבר כבר שנה וחודשיים בערך, בן 22, משוחרר כחצי שנה.
הכל מדהים בינינו, טוב לנו יחד וכיף לנו יחד ושנינו נמשכים אחד לשני.
בסופ"ש האחרון אפילו נסענו יחד לטיול והיה כל כך כיף.
במוצש הגיע אליי הביתה כרגיל, והחליט לשתף אותי בכך שלמעלה מחודש הוא חש שאינו מאוהב בי יותר, שכבר לא אוהב אותי כבת זוג, אלא כחברה טובה. שהוא לא מבין למה זה ככה כי טוב לו איתי, שאני הדבר הכי טוב שקרה לו, שהוא נמשך אליי ושאין לו דבר רע להגיד, אבל הוא כבר לא מסוגל לתת לי אהבה כמו לפניכן, שהוא כבר לא סופר את הימים עד החזרה שלי הביתה. שהוא מרגיש שזה מזוייף. שהוא ניסה להתעלם מזה ושזה יעבור וזה לא קרה.
לבסוף החלטנו להפרד, לשנינו זה היה קשה, שנינו בכינו ולא רצינו שזה יגמר, אבל הוחלט שזה האופציה הכי טובה כרגע. להיות ביחד כשזה חד צדדי זה לא פייר, לקחת הפסקה ולחכות שיחזרו לו הרגשות זה גם לא פייר, כי מי יודע אם יחזרו בכלל או לא.
אני לא מצליחה להבין איך בן אדם פשוט מספיק לאהוב ? במיוחד כשטוב לו? איך רגשות פשוט נעלמים.
אני לא מצליחה לעכל, זה קרה במכה ולא ראיתי את זה בא בכלל. אני כל כך רוצה שיחזרו לו הרגשות, שהוא יבין שהוא עדיין אוהב, שהוא פשוט מבולבל. אבל אני בעצמי לא יודעת אם זה אפשרי כי אני לא מצליחה להבין איך מפסיקים לאהוב כשהכל טוב?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות