אתחיל מזה שאני ממש אוהבת את החברה הזו. היא תמיד שם,בשבילי ודי מדהימה. בכל מקרה אגיע לעניין.
חברה שלי די ילדה. אממ. חסרת דימוי עצמי?
ואני ילדה ששונאת לספק לאחרים צומי. אסביר את עצמי כי אני בטוחה שלא הבנתם.
היא חושבת שהיא שמנה - אז היא מוציאה יציאות בסגנון "אני לא יכולה לאכול את זה כי אני אשמין" "אני לא אוכלת שוקולד עד שבוע הבא כי.." "הלוואי עליי להיות מאלה שאוכלים ולא משמינים" "עליתי החודש 2 קילו בא לי למות"
ועוד מלא הערות כאלה.
כמו שאמרתי, אני שונאת לספק לאחרים צומי.
כדי שתבינו כמה אני שונאת אז אספר שאני גולשת סטיפס ןכנראה שהשנאה שלי לספק צומי נובעת משהותי שם.
כל התשובות שלי לשאלות צומי די ציניות, עקצניות, תוקפניות אולי.
אני באמת שונאת את זה.
אני לא מתחסדת ואומרת שאני גם לא מבקשת צומי באמירות כאלו ואחרות אבל זה לא סותר אתזה שאני שונאת לספק לאחרים צומי.
בכל מקרה, היום היא באה אליי ביציאה של "אמג גדל לי הציצי, בא לי למות, חיים חרא נמאס לי"
אמרתי לה שהיא צריכה ללמוד לקבל את עצמה או שפשוט היא תחייה בשנאה עצמית כל השנים הבאות והיא פשוט כתבה מלא דברים בסגנון של "גיל 18 אני אעשה הקטנת ציצי (שתבינו שהיא כולה מידה c.)
בכל מקרה ניסיתי לעודד אותה עם 0 רצון ובסוף זה הסתיים על ידי סינון על ידי.
הדברים האלה שהיא אומרת זה בערך כל כמה שעות.
נמאס לי לשמוע כמה רע לה וכמה היא ממורמת על החיים.
באמת נמאס לי. ואני מרגישה ככ רע עם עצמי על זה כי היא אוהבת אותי ממש ואני מרגישה שאני די בוגדת בה.
אפשר עזרה? מה לעשות להבא? איל להתמודד?
עזרה!
תודה לכל מי שקרא עד לכאן.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות