לא מצליחה למצוא זוגיות רצינית, מה אני עושה לא בסדר?

לפני שבוע חגגתי 24 הכאב מדבר בעד עצמו. בחורות בגילי סביר להניח שיש להן בן זוג, רציני. והוא עושה משהו לכבודן, ליום הולדתן. את כל זה, לי לא היה. השנה, וגם לפני כן לא. עכשיו זה החלק ביום שאני נכנסת מתחת לשמיכה והדמעות זולגות, זה קורה עכשיו, וגם לאחרונה דיי הרבה, אבל האמת שבצדק, כי אף פעם לא היה לי חבר, ולא משנה כמה ניסיתי, וזה פשוט לא קרה. אז סיבה מספיק טובה לכאוב ולבכות נכון? עכשיו נלך ליום שישי האחרון חג פסח. עשינו אצל סבתא שלי. היינו 20 איש, גדולים וקטנים. היו שתי שולחנות אחד לגדולים ואחד קטן מחובר לילדים ישבו בו בני דודים שלי שהכי גדולה שם בת 12, ואני איתם. כל שאר הגדולים ישבו בשולחן אחד, ליד בני זוג שלהם. סבתא ליד סבא, דוד של ליד אישתו, דודה שלי ליד בעלה, עוד דודה ליד בעלה, אמא ליד אבא, אחי ליד אישתו, בת דודה שלי בת 24 ליד חבר שלה, בן דוד שלי בן 23 ליד חברה שלו, ואפילו אחותי בת 18 ביוני הביאה את החבר. אז כן לכל מי שחד בינכם, הבנתם נכון אני ישבתי עם הקטנים כי למעשה אני היחידה ללא זוגיות מבין הגדולים. אין לתאר את הכאב שהרגשתי כל הארוחה, קיבלתם פעם בטעות כדורגל לפנים? אז ככה זה כואב כפול שניים. את מסתכלת סביבך כולם בשולחן בזוגיות ורק את לא, הינה עכשיו הדמעות מתחזקות, כואב לי מה לעשות. גם במהלך הארוחה הדמעות עמדו לזלוג, ניסיתי להחזיק אותם כדי שלא יראו שאני בוכה, כי אז זה יהיה מובן למה.. אבל ברגע שלא יכולתי, למזלי כבר בשלב הארוחה, יצאתי שנייה החוצה, אמרתי שאני הולכת להביא משהו מהאוטו, נכנסתי לאוטו, נעלתי ובכיתי. לא כמו שאני בוכה כרגע מתחת לשמיכה, אלא בכי יותר חזק. אף אחד מכם לא יבין את הכאב שלי, אלא רק מי שנמצא כרגע או בעבר בסירה שלי. כי זה כאב שמורכב מככ הרבה כאבים: כאב על זה שאין לי חבר, כאב על זה שאף פעם לא היה, כאב על זה שאני באמת מנסה שיהיה וזה לא קורה, כאב על זה שבכל מקום במשפחה בעבודה בלימודים אני היחידה ללא זוגיות, ולמה אני ככ רוצה זוגיות.. מה לא מגיע לא?
וזה מורכב מעוד המון. עכשיו אחותי בת 18 עוד חודשיים הכירה לפני חודשיים וחצי חבר, ראשון. להגיד שאני לא נאכלת? אני נאכלת. אבל גם מפרגנת. זה שלי לא נתפס גבר, לא אומר שהיא צריכה להענש
ולא להביא חבר. אבל כן כאב לי מאוד. שלפני שבועיים אמא שלי רצתה להזמין את חבר של אחותי לקידוש ואחותי אמרה לה לידי, עזבי מה נשב כולנו ולבר אין משהו היא תקנא וזה ימנחס לי את הזוגיות.. בסוף הוא בא, כן זה כאב אני לא אשקר שיושבים משפחה קטנה לקידוש ורק לך אין בן זוג להביא. אבל גם מפרגנת מאוד, ושמחה בשבילה מאוד. ורוצה שיצליח לה. עכשיו בטח אתם חושבים שאני שמנה או מכוערת או לא מטופחת כי זה דברים שלא מושכים גברים. אז ככה, שמנה אני לא להפך אני רוקדת פעמיים בשבוע, טיפוח חשוב, בשמים, קרמים, פחות טיפוס של שמלות.. יותר של סקיני גינס ועקב קטן, אוהבת שעונים וצמידים, לק לפעמים שמה, איפור מתאפרת אבל בקטנה.. קצת איילייניר ושפתון.
אז כן חשוב לי מראה. יש סיבות אחרות למה אין לי חבר, הלוואי והייתי יודעת. חוץ מזה שאני קצת ביישנית.. יש עוד דברים אני מניחה.
עכשיו אני יספר לכם בקצרה תולדות הדייטים שלי.
לפני שבוע, התחלתי בעצמי עם בחור שראיתי בווצאפ של פסיכומטרי שמצא חן בעייני, לפני כן וידאתי שאין לו משהי כי זה חשוב לי, שוחחנו ביקש תמונה שלחתי ואז הוא אמר, מאוד יפה. תגידי איזה סוג זוגיות את מחפשת? עניתי לו לא סטוצים, מחפשת קשר אמיתי, רציני. ואז הוא אומר לי משהו שלא צפיתי: אני אחרי פרידה של 3 שנים, אני גם מחפש קשר אמיתי אבל פיתחתי שיטה, קודם כל נהיה יזיזים, ניפגש לעשות סקס כמה פעמים ואז נחליט אם יש בנינו כימיה להיות זאת. כמובן שבאותו רגע פסלתי אותו, אני מבינה את המשחקים.. וגם אם זה רציני עצם ההצעה להיפגש לעשות סקס כמה פעמים לא מתאימה לי, הוריד לי בשניות, ומובן שהבן אדם חיפש רק סקס. אז אמרתי לא תודה. עובדה שמאז לא פנה אלי.
יוני שנה שעברה התחיל איתי בחור בפייסבוק אמר לא מחפש סטוצים אלא חברה, הגענו לדייט ראשון הבחור רק ניסה להשכיב אותי, לא הצליח למחרת רשמתי לו התנהגות שלו פגעה בי. וקיבלתי ווצאפ: בסדר מאמי את עוד אחת מאותן בחורות שאני מנסה להשכיב.. ייאלה גזגזי.
והיה בחור שיצאנו ובדייט ראשון בא לי ביציאה בואי נתנשק ונצלם אני רוצה לשלוח לאקסית שתקנא
ובחור שהתחיל איתי ורושם לי: תגידי את מאוננת? עניתי לו מה זה עניינך הוא רושם: סתם מחפש בחורה לעקוץ לילה וללכת בא לך?
ויש עוד המון דוגמאות אבל כמו שאתם מבינים המזל לא מפגיש אותי עם גברים שרוצים להכיר חברה אלא עם גברים שרוצים זיון ללילה וביי. וזה מתסכל, ומייאש, כואב, ואני כבר מתחילה לחשוב אולי המזל שלי לא להיות בזוגיות אולי אני ככ מכוערת אולי אין לי מה להציע... שלא נדבר על לילות של בכי.. לאחרונה ככ כואב לי שאני בוכה המון. ההורים רוצים שאני ירשם לאתר הכרויות וימשיך לצאת לדייטים אבל דיי אין לי כח לחזור בוכה מדייטים ולסחוב שבוע כאב, להתאכזב, אני מבינה ש 90 אחוז באתרים ואפליקציות זה לא להכיר חבר זה גברים שיוצאים לדייט אבל על המזל שלהם מנסים להשכיב את הבחורה. וגבר שבאמת רוצה להכיר לפני הכל ומכבד את הבחורה שמולו לא ינסה להשכיב אותה בטח לא בדייט ראשון
ומה אני ביקשתי סהכ? בן זוג שיהיה החבר הכי טוב שלי, ללכת יד ביד בפארק, לשבת בבית לאכול ביחד טוסט ולראות סרט בפיגמה, להיפרד מהמיטת יחיד שלי לטובת מיטה זוגית. זה לא כיף להיות לבד ואם אני בוכה עד עכשיו מתחילת הפוסט כניראה שבאמת עצוב לי.... אבל אולי הגורל החליטה שאהיה בתולה כל חיי מה לעשות גורל לא ניתן לשינוי.
גברים שיקראו וירצו להתחיל איתי... אתם יכולים אבל אין ככ טעם אני כבר לא בעד להכיר גבר אונליין דיי שבעתי כאבתי מספיק ואיבדתי כל תקווה. לי כניראה זוגיות לא תהיה