שלושה שבועות אחרי פרידה, מרגישה ריקנות ובדידות, לא מוצאת את עצמי. איך להתמודד?

לפני כשלושה שבועות בן זוגי ואני נפרדנו, פרידה מאוד קשה וכואבת, מלאה בזעם, השפלות, התחננויות מצידי ועוד.
גרנו ביחד ארבעה חודשים והיינו בזוגיות שנה וחודשיים, פירקנו גם בית משותף שגם כן לא הסתיים בצורה יפה והמשיך בהתנגחויות והתלהמות אחד כלפי השני.
אהבתי אותו מאוד, נתתי את כל כולי, התמסרתי אליו ב-200 אחוז, עזבתי את עיר ילדותי במרכז ועברתי איתו לאזור השרון.
המעבר מצד אחד ריגש אותי כי באמת חשבתי שהוא ישפר בנינו את המצב, אהבנו מאוד בסופו של דבר וכן היה לנו טוב ורציתי לנסות עיר אחרת כי זו היתה פעם ראשונה שאני יוצאת מכותלי העיר בה גדלתי. מצד שני המעבר היה מלא בתסכולים מצידי מאחר והרגשתי שאני עוזבת כל מה שקרוב- ההורים שבשש שנים האחרונות גרתי קרוב אליהם, החברים, מקומות הבילוי.. עד שהוצאתי רישיון בארבעה החודשים האלה ואז התחלתי לנהוג ברכב שלו וזה מעט הרגיע אותי כי הייתי זמינה יותר לדברים שאהבתי אך עדיין התסכולים היו שם..
בשלב מסוים כבר רבנו המון, מכל זבוב זה הפך לפיל, כבר רצינו לפרק מספר פעמים בחודשים אחרונים אך ידענו לעצור ולתת עוד צ'אנסים עד שבסוף הגיע הפיצוץ הקשה והמכוער כי כבר לא יכולתי לשתוק יותר והוא לא יכל לעמוד במילים הקשות שהטחתי בו ועזב. מצד אחד אני מתחרטת מאוד על אותו לילה שהטחתי בו את מה שהטחתי, מצד שני אני מבינה באיזשהו מקום שבסוף זה כנראה מתישהו היה מגיע.
בשבועות האחרונים כבר גרתי לבד בדירה המשותפת שלנו מאחר והוא עזב עוד באותו הלילה ולפני כיומיים עזבתי אני וחזרתי לדירת חדר בעיר ילדותי.
אני לא ישנה בשבועות האחרונים, לא אוכלת, חולה המון, עצובה, בוכה הרבה והקשיים רק הולכים ומתגברים. אם לרגע הרגשתי שרע לי בדירה המשותפת שלנו לבד, ביומיים האחרונים מאז שנכנסתי לדירת החדר החדשה, אני בקשיים נוראיים יותר. אני מרגישה בודדה, מעגל החברים המצומצם שעוד נשאר עם השנים כולו עסוק, אם זה בהקמת משפחות, נישואים, לימודים, עבודה וכו' ולא באמת לכולם יש את הזמן אלי שאני מרגישה שאני צריכה. שוב חזרתי אחורה מדירה גדולה ויפה בעיר מהממת, מזוגיות, רכב וחיים כמעט מספקים לכלום- דירת חדר, במצב כלכלי גרוע מתמיד, בלי פרטנר לחיים שלמרות הכל כלכך אהבתי והבדידות גדולה מתמיד.
מרגישה שהחיים שלי תקועים. אני כן עובדת, אני גם סטודנטית לקראת הסוף כבר ועדיין מרגישה חור ענק וחוסר מטורף מאז הפרידה.. שום דבר לא מספק אותי, העצבות גדולה.. מרגישה שהחיים שלו ממשיכים, יש לו משפחה ענקית, מלא אחיינים, אחיות, חברים, ניידות לנסוע ולעשות מה שבא לו ולי נדמה שאין לי כלום. אין לי כוחות נפשיים לחפש תעסוקה..
חשבתי להצטרף לקבוצת ריצה מאחר ואני אוהבת ספורט, זו הזדמנות גם אולי להכיר אנשים חדשים, אך הכל דורש כסף שאין לי בכלל כרגע.. אין לי כסף למסגרות נוספות ובימים שאני מבלה בבית בין המשמרות, אני לא עושה כלום חוץ מלהתאבל בחוסר מעש.
התגרשתי לפני שנתיים מבן זוגי הקודם ואם חשבתי אז שהחיים קרסו לי והייתי בתחתית, היום הרבה יותר קשה לי כי באמת הרגשתי שזה הגבר שאני סוף סוף יכולה לחיות איתו בשלווה נפשית אחרי שנפגעתי קשות בפעם הקודמת. והנה אני מוצאת את עצמי שוב לבד, מתוסכלת ובודדה ומרגישה שזה הגורל שלי ושאין שם עוד אדם בעולם שיוכל להשלים את הנפש הפגועה שלי.
הגרוע מכל הוא שאנחנו לומדים ביחד ואמורים איכשהו להגיש עבודת גמר בעוד מספר חודשים.. מאחר וההצעות כבר הוגשו, לא ניתן להפריד כוחות, מה שמקשה עלי עוד יותר שזו ההתמודדות ברגע שאצטרך לראות אותו בלימודים כשנחזור לשגרה אחרי החגים. אני עצובה וכואבת ולא יודעת למי לפנות ואיך להעסיק את עצמי. פסיכולוג, שזה משהו שאני רוצה כבר הרבה זמן, גם כן לצערי לא בא בחשבון כי ההוצאות לזה אדירות.
סליחה על האורך ותודה למי שיקרא עד לכאן, ברור לי שאין כאן פסיכולוגים וקוסמים אך האתר הזה עוזר מאוד.