כבר חודשים ארוכים(אם לא כמה שנים) מתחבטת בשאלה אם להיפרד מבן זוגי בישר שנים האחרונות.
על פניו הוא בן זוג מעולה, נותן מרחב, אנחנו חושבים דומה, הוא מוכשר וחכם ואוהב אותי ללא ספק. אבל, הפסקתי להימשך אליו פיזית כבר לפני הרבה זמן, סקס של ממש לא היה כנראה באיזור החמש שנים. שנינו תירצנו את זה בעלייה במשקל, חוסר מוטיבציה,דיכאון שלי שלא היה מטופל וכו׳. אבל גם כשלקחתי את עצמי בידיים המשיכה לא חזרה. אני נכנסת לדיכאון מהמחשבה שלא אתאהב שוב ולא ארגיש תשוקה יותר..וגם שלא ייצא לי לגור לבד. זה מבאס אותי ברמות קשות כי הוא עמוד התווך שלי,החבר הכי טוב, בלעדיו אני אהיה תלושה(לפחות בהתחלה). אצטרך להבין מחדש מי אני. מצד שני המחשבה על חיים לבד והכרויות חדשות מרגשת אותי. אף פעם לא נתתי לעצמי לחוות, תמיד הלכתי על בטוח ונכנסתי ישר לקשר. לו הייתי עשר שנים צעירה יותר הייתי קרוב לוודאי מסיימת את זה. עכשיו אני תוהה אם לא כדאי פשוט לשמור על מה שיש ופשוט להציע ששנינו נפתח את היחסים. מה דעתכם?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות