תקוע במקום, מה לעשות?

שלום, אני בן 19,
את שמי אני לא אספר כי אני לא מרגיש בנח שתדעו מי אני,אני כבר מיואש ונואש ואני בספק שמשהו יעזור לי,אני לא חושב שאתם תצליחו לעזור לי או לגרום לי לשנות את החיים שלי,בינתיים אני לא עושה כלום,אני בספק שחיי ישתנו לטובה.

אז ככה,לקחו אותי למרפאות בעיסוק כבר מגיל צעיר,לאמא שלי היה חשוב שאני אצליח בלימודים
אז היא נתנה לי מורה פרטית כבר מכיתה א׳,
לא הייתי טוב בלימודים,לא התרכזתי בלימודים,
גם הרבה פעמים עבדו עלי(סופרגול),
הייתה לי מחנכת לא נחמדה,
ייעדו אותי להשקיע במשהו שממש לא מעניין אותי ושאני לא טוב בו,לא היו לי חיים חברתיים,
אני לא טוב בתקשורת בין אישית וזה מתסכל לאללה,אני מרגיש שאין לי פוטנציאל לכלום,
גם בתיכון החרא הזה המשיך וסבלתי כל רגע,
הייתי נואש לעניין ותשומת לב שהייתי ליצן הכיתה(צחקו עלי ולא איתי) והתדמית שלי נפגעה מאחד שלא שמים עליו לזין לאחד שגם לא לוקחים ברצינות,זה מאוד מתסכל,היה לי גם קשה בלימודים פלוס השיעמום בהפסקות עד שבכיתה יא״ נשברתי והפסקתי לבוא קבוע לתיכון,הייתי אובדני,רבתי מלא עם אמא שלי(איחלתי לה כל דבר רע אפשרי),
היחסים בינה לבין אבא שלי לא טובים(הם רבים הרבה),אמא שלי הכניסה לי את השליליות לחיים מגיל צעיר,אני מרגיש שיש לה חלק משמעותי בזה שהחיים שלי הרוסים,אבא לקח אותי למשחקי כדורגל ולחו״ל(כשהייתי ביסודי) אבל עכשיו הוא לא מבין אותי ומרגיש לי גם שהוא השתנה לרעה.
סיימתי בגרויות,על הדרך המורה הפרטי ניסה לתת לי מוטיבציה בכך שאמר שאני אפס,עצלן,פחדן,שנח לי במצב הזה(שיטת הסטירות לא גורמת לי לרצות להוכיח את עצמי אלא להיפך),ניסיתי לעבוד בבית קפה חודש וזה לא הלך ומאז אני לא עושה כלום,
אין לי מושג איך לגלות מה אני אוהב ומה אני ארצה לעשות,אני מרגיש שאין לי סיכוי לשום דבר טוב בחיים האלו,שאני לא מפסיד כלום.

מה אני מפסיד בחיים האלו?!!!!!!
בחייאת ראבאק!
החיים הם זבל,הם חרא,בשבילי הם גיהינום ואני עוד בא מבית עם כסף.

איך אני אשנה את המצב שלי?
מסגרת מסריחה שישעמם לי בה ושלא יהיו לי בה חברים?
עבודה מעפנה ומשעממת שאני גם לא ארוויח בה כלום וגם לא יהיו לי חיי חברה? לעבוד כמו חמור?
Lose-Lose Situation
אני מרגיש שהחיים שלי לא שווים כלום,
שאין להם ערך,
אני חי במערה,
אני אמנם לא אובדני כיום אבל עדיין המצב מאוד קשה,אני הולך לפסיכולוג ואני על תרופות,
הפסיכולוג עזר לי לא להיגרר למריבות של אמא שלי אבל אני לא מרגיש שהוא יכול לעזור לי מעבר לזה ובכללי אני מפקפק בפסיכולוגים.
קיבלתי פטור מהצבא מסיבות בריאותיות(אבל יכול להיות שאתנדב בצבא),אני מאובחן על הספקטרום האוטיסטי(ASD)בתפקוד גבוהה,אני לא מתאים לאנשים ״רגילים״ ולאחרונה ניסיתי פגישה אחת באיזו מסגרת אבל הם אוטיסטים מדי בשבילי ככה שאני לא מתאים לא לפה ולא לשם,
הפסיכולוג אמר שאני אנסה איזשהו ארגון ושאם לא יילך שאני אעשה אבחון תעסוקתי,זה חיים ששווים משהו? בבקשה על תזיינו לי בשכל שכל החיים שלנו הם מלאי ערך,בלי קלישאות מעצבנות.

אני לא אשקר לכם,אני מפחד מהחיים,
אני מפחד מהעובדה שאני לא טוב בכלום,
אני מפחד מכישלון,
אני מפחד מחוסר העתיד,
אני מפחד מזה שאני אשאר בודד כל החיים,
אני לא אוהב אף אחד ואף אחת,גם לא את עצמי.


החיים רמסו אותי ואני לא יודע אם אני יכול להתאושש מזה,אני מרגיש ששום דבר לא יעזור לי,כאילו שאני כבר יודע את חוסר העתיד שלי,
אין לי לאן לצאת מהבית(חוץ משיעורי נהיגה שאני גם כן בתוך האוטו ולפסיכולוג שאני גם כן בחדר סגור),
ניסיתי להתאמן ואין לי מוטיבציה לזה,
אני מרגיש שאני לא מסוגל להתחייב לשום דבר,
שהמחויבות היחידה היא חוסר המחוייבות.
אני מרגיש שכלום לא יכול ולא יוכל לעזור לי,
אני גם מרגיש שבחיים לא אהבו אותי,
בהחלט מתסכל,
משפט נכון שהמורה הפרטית שלי לאנגלית אמרה לי: ״העבודה היא חיינו אך לא בשבילנו״,
אני לגמרי מסכים עם המשפט הזה.
אני נואש ואובד עצות,לכן אני פונה אליכם,
תחשבו טוב טוב לפני שאתם שולחים את תגובתיכם(אם בכלל תגיבו).