הוא ילדותי ומעייף או שאני קצרה בסובלנות?

שלום, פעם היה לי חבר בסטי, הוא היה שתי שכבות מעליי, היינו נפגשים כמעט כל יום אחרי הלימודים, היינו צוחקים ביחד והביטחון שלי עלה עד כדי כך שכשהיינו אחד ליד השני לא היינו מפחדים מכלום והשמענו את עצמנו והראינו את עצמנו מול כל העולם, אבל אז גם התחלתי להתחצף להורים שלי עד כדי כך שמול אותו חבר ועוד חברה שהייתה לנו אמא שלי הורידה לי סטירה ככ חזקה, הייתי בשוק ונורא התביישתי אבל המשכתי לצחוק עליה בפנים, עישנתי סיגריה מולו והוא עמד מולי ולא עשה כלום רק גיחח, התחצפתי למורים והפרעתי בשיעורים, נהייתי ילדותית בטירוף!
היה לנו ניתוק של שנה בעקבות כמה מקרים שהיו, הוא קנה ספריי שלג ואמרתי לו בשיא הרצינות שלא ישפריץ עליי, אמרתי לו את זה כמה פעמים הוא בכל זאת השפריץ עליי ולא רק פעם אחת, אני כעסתי מאוד והלכתי משם, הוא רדף אחרי וניסה להתנצל המון זמן.
עוד מקרה, הלכנו לפארק והוא אמר לי לקחת כסף אז לקחתי, וכשהיינו בדרך למרכז קניות הוא אמר לי להביא עוד כסף, אמרתי שאני לא צריכה זה מספיק לי, הוא אמר לי "לא קונים רק 3 חפיסות קלפים" (כאלה שמדביקים על חוברות) "אני רוצה שיהיה לנו לפחות 50", אמרתי לו שאני לא קונה כמות כזו ושאם הוא רוצה שיקנה לבד, והוא התחיל לריב איתי באמצע הפארק, הוא אמר שזה לא פייר, אני ידעתי שאני צודקת, וזה עצבן אותי, אחרי זה כל אחד מאיתנו התפזר לבית שלו.
אמא שלי נורא אוהבת אותו, היא מרשה לי המון דברים שהיא לא מרשה לי כשבן הזוג מגיע ואפילו מתבאסת כשאני מודיעה לה שבן הזוג בא להיות איתי.
בן הזוג שלי עובד, עם רישיון נהיגה וחוסך לרכב משלו, גר בדירת שותפים, ויודע כבר מה הוא הולך ללמוד באוניברסיטה.
אחרי השנה של הנתק התחלנו שוב לדבר.- אני לא אותו אדם שהייתי פעם.
היו תקופות שלא דיברנו (זה לא הפריע לי)
לאחרונה, זה התחיל בשבוע שעבר שהתחלנו שוב לבלות ולהפגש הרבה.
הצעתי לו לצאת לפיצה הוא זרם
באמצע הדרך הוא התחיל לדבר איתי על פסטיגל, אמרתי לו שאפשר לדבר על משהו אחר כי אני לא מתחברת לזה, הוא התעקש שאני אקשיב, לא היה לי כוח לריב או להתווכח אז פשוט שמעתי את החפירות שלו עד שהגענו למקום והסחתי את דעתו לפיצה.
אחר כך הוא לקח אותי לאיזה פארק חשוך שהיה ליד הפיצה והתחיל להראות לי ביוטיוב סרטונים מזעזעים ואמרתי לו שיפסיק אבל הוא המשיך וצחק.
התעייפתי נורא מהיציאה הזאת אבל אמרתי לעצמי שיכול להיות שזה ככה כי הייתי עייפה באותו יום.
יום למחרת לא נפגשנו, יום אחריו נפגשנו שוב, קבענו להיפגש גם יום למחרת לינסוע לבן זוגי לדירת שותפים, הוא ממש התעקש להביא איתו את הכלב שלו למרות שאסור להכניס לשם כלבים (לדירה) אמרתי לו "אתה לא יכול, לא יתנו לך" הוא אמר לי "מי שואל אותם, מקסימום נגיד שלא ידענו" וכשאמרתי לו שאני מכירה את האנשים שם כי גם אני הולכת לגור באותה תוכנית אז אני אמורה לדעת מה החוקים שם, הוא אמר לי "נו אני אגיד שאת לא אמרת לי כלום".
אחרי וויכוח ארוך ומייאש קבענו שלפגישה הבאה שלנו הוא יוכל לבוא עם הכלב שלו אבל לא לדירה.
כשהיינו על האוטובוס לדירה של הבן זוג, זה היה אוטובוס מלא בחרדים ודתיים והוא פתאום התחיל לדבר בצורה שוביניסטית, הדבר היחיד שיצא לי להגיד לו מרוב עצבים זה "תסתום", לקראת סוף הנסיעה הוא דפק צעקה באוטובוס ואנשים הסתכלו עלינו והוא אומר כזה בקול "מה את צועקת" רציתי להיעלם.
כשהיינו בדרך הביתה (חזרנו ממש מאוחר), חיכינו לאוטובוס הביתה בתחנה מרכזית ואיתנו ספציפית בתחנה לא היו אנשים אבל היו בתחנות לידנו, הוא התחיל לשים שירים מהפסטיגל ביוטיוב ולשיר ואמר לי לשיר גם את החלקים ושאמרתי לו שאני לא יודעת אותם הוא שם לי את הרמקול של הנייד שלו באוזן והמשיך לשיר, אמרתי לו דיי והוא המשיך, לקחתי וסגרתי לו את היוטיוב בטענה שאני עייפה וכואב לי הראש.
אחר כך הוא המשיך לעשות שטויות.
יום אחרי זה הייתי כבר ממש שפוכה, הוא הביא את הכלב שלו (בלי מחסום נורמלי)
הסתובבנו במרכז מסחרי והוא אמר לי "תשאלי את המוכר בסטימצקי אם יש להם איזה ספר", שאלתי אותו, והמוכר דפק לי פרצוף, כשיצאתי משם ראיתי אותו מחייך וכששאלתי אותו למה הוא אמר לי "רציתי לראות את התגובה שלו אחרי ששאלת אותו על הספר הזה, זה ספר סוטה".
הוא לא נורמלי.
אז עלינו על האוטובוס לתל אביב עם הכלב שלו, הכלב שרט אותי פעמיים (אמנם לא בכוונה (והוא צחק)
במשך כל הנסיעה הוא עשה פוצימוצי מוגזם לכלב שלו, אני רק רציתי לישון והטענתי את הנייד, אבל הוא כל רגע הוציא משם את המטען שלי וצחק אז אני לא יכולתי לישון כי כל פעם הכנסתי את המטען לנייד מחדש, לא רק זה הוא גם התחיל להציק לי עם המרפק שלו ונגע ברגל שלי עם הרגל שלו, נגעלתי ורק רציתי שהנסיעה הזאת תעבור.
בתל אביב היה נוראי להסתובב איתו, לא הרגשתי בנוח.
ואז הוא התחיל לריב איתי כי לא הייתי מספיק אנרגטית ומלאת חיים בשבילו.
הייתי עייפה אז לא התרגשתי מהריבים והעקיצות שלו.
עכשיו הוא חושב שאנחנו בסדר, אבל הוא מעייף אותי.
ואין לי מושג למה אמא שלי אוהבת אותו ולא את בן הזוג שלי שעושה לי טוב.
זה לא הגיוני..
מצטערת על האורך, השתדלתי לקצר.
אני אשמח לשמוע אם פעלתי נכון ואיך אתם הייתם פועלים
מה דעתכם על אותו החבר?