קמתי בהרגשה של בחילה בבטן ובדידות איומה,אני כל יום מרגיש ככה אבל היום זה היה קיצוני.
בנוסף לזה נכנסתי לפייסבוק וראיתי תמונה של מישהי ששירתה איתי בצבא. היא בטיול שלה ואני מסתכל עליה וחושב לעצמי "כמה הייתי רוצה בחורה ברמה שלה,התחברנו כלכך יפה,היא נראת טוב,לרגע הרגשתי כמו אהבה בגיל 16,רק לרגע!
הגעתי למצב שאני חייב לפרוק ואין לי עם מי אז אני רושם פה.
אני בן 22 מעולם לא היה לי שום זוגיות ולא עבר מיני,אפילו לא נשיקה,כן בפה כמו שעושים בכיתה ז' ומתביישים קצת.צמרמורת מגעילה עוברת בגוף שלי שאני חושב על זה.
אני לא ביישן,אני מדבר וצוחק עם בנות חופשי,אני אפילו מעט עוקץ אם צריך.
אני לא יודע כלכך מה הבעיה שלי,אף אחד לא לימד אותי את הדבר הטבעי הזה שבא לגברים וזה "לעשות את הצעד" אולי. יצאתי לכמה דייטים בתקופת הצבא אבל כולם נגמרו בדייט הראשון.
אני לא טיפש,זוגיות זה לא הדבר המושלם ביותר שאפשר לקבל,יש מריבות יש פחדים,צריך להשקיע גם זמן וגם כסף. אבל בסופו של דבר אדם צריך לפרוק,הוא צריך את החצי השני שלו שיחכה לו אחרי יום עבודה קשה,הוא צריך לדעת שהוא נאהב ושיש מישהו שם חוץ מהמשפחה שלו שאוהב אותו ושהוא יעשה בשבילו הכל,כי זה מה שמחזיק את האדם בסופו של יום.
לי אין את זה,ולא יודע מתי יהיה גם אם בכלל.וזה קשה וכואב ובכל יום אני פורץ גבול חדש בבדידות ובצורך לאהבה,אפילו הכי קטנה,לדעת שיש שם מישהי שרוצה לדבר איתך ושאוהבת להיות בחברתך.
עד מתי הסיוט הזה ימשיך,אחרי שנים על גבי שנים של ציפיה ותקווה אתה כבר מפסיק להאמין.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות