היי, אני בת 17 ואני מרגישה חסרת כיוון. ההורים שלי גרושים כבר הרבה שנים ואני לא בקשר טוב עם אבא שלי. אני גרה אצל אמא שלי עם שני אחים שהם כן בקשר טוב עם אבא שלי. אני תמיד הייתי הכבשה השחורה של המשפחה, בצד של אבא לא מקבלים אותי ובצד של אמא גר בחול... לפני כמה חודשים אחותי הייתה חולה וכולם השרון כל מה שיכלו כדאי לעזור לה ואני הייתי צריכה לוותר על הכל למשך חודש וחצי ולהיות איתה כל הזמן שזה אומר לא לעשות בגרויות ולא ללכת לבית ספר ולא לפגוש שום בן אדם חוץ מהמשפחה או לצאת מהבית. אחרי שאחותי התאוששה כולם המשיכו אבל אני מרגישה ששכחו אותי, אני לא ממש מעניינת את אמא שלי יותר מידי או מישהו אחר.
בחודשים האחרונים ירדתי 12 קילו כי פשוט התאבון שלי ירד, אני לא שמתי לב ולאט לאט הכל התחיל להיות גדול עלי בצורה קיצונית, המשפחה שלי שמה לב רק בתקופה האחרונה אחרי ה12 קילו והקאות כרוניות שיש לי בגלל החוסר באוכל. אני משענת סיגריות ירוק סביבות השנתיים וחצי, והתחלתי אחרי שתפסתי את אמא שלי מעשנת ואמרתי שאם היא עושה את זה בטוח זה לא מזיק. מאז אני משענת ואני נהנת מזה, זה תחביב קטן שלי וזה עושה לי טוב אחרי יום ארוך וסוער לשבת עם עצמי או עם חבר שלי על שאכטה שלא מפריעה לאף אחד. אמא שלי ידעה מאז ומתמיד ובזמן האחרון היא התחילה לחטט לי בחדר ובתיקים ולקחת לי את החומר. היא לא מדברת איתי כבר ארבעה חודשים בכלל ורק כועסת עלי ואין אופציה לדבר איתה כי היא פשוט לא עונה. מה לעשות? אני דיי אבודה כבר נמאס לי להגיע הבייתה לשבת בחדר ולשקוע בדיכאון שוב ושוב בגלל שום דבר. יכול להיות שקיימת אופציה שאני אוכל לעבור לגור ביחידת דיור בבית של אבא שלי, האם כדאי לי? והלב של אמא שלי לא ישבר אם אעבור? מצד שני אני לא ממש מעניינת אותה כבר תקופה ארוכה...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות