אני לא אתאר את עצמי כשאפתן בכלל. יש לי מעט מאוד מטרות ארוכות טווח כרגע. אין לי רצון חזק להקים משפחה. אני לא מנהיג. אין לי רצון לטפס בסולם התפקידים ולהפוך למנהל גדול או מנכ"ל באחד מן הימים. טיולים בד"כ עושים אותי לחוץ וחרדתי. אין לי רצון עז לטייל בכל אסיה או דרום אמריקה.
אני עובד בעבודת צווארון לבן טיפוסית. אני יושב בשולחן, בוהה במסך מחשב ומכין טבלאות. זה מאוד מרגיע ונטול לחץ. אני לא יכול לעבוד יותר מ40 שעות בשבוע ואני יכול להסתלבט בהרבה מהזמן הזה. אני אשכרה בזבזתי רבע שעה בדיבורים על משחק מחשב ליד הקולר היום.
אני נהנה מהעבודה הזאת מאוד ומרוויח משכורת טובה ממנה. המשרה הזאת די בטוחה. אין לי שום רצון להתקדם ולהפוך למנהיג. רק המחשבה על להפוך למנהל או לסגן מנהל מלחיצה אותי. אני יותר משמח להמשיך בתפקידי, לפחות ברגע זה.
עבורי, תמונות ממאצ'ו פיצ'ו מספיקות בהחלט. אני נהנה מהארוחות הזולות בתפריט, במקום לנסות מסעדות חדשות ויוקרתיות כל הזמן. אני שמח לחזור הביתה ולבזבז זמן בפורומים, משחקי מחשב וסדרות טלוויזיה. זה מביא לי מספיק בידור וגירוי כדי לשמח אותי.
אז מה הבעיה?
מניסיוני, זה צועק במילה אחת: משעמם! נראה כי סגנון חיים זה סופר מוריד לנשים ואפילו לגברים. אני מרגיש שיש המון לחץ על אנשים להיות שאפתנים וחדורי מטרה. המון פעמים אני מרגיש שעליי להיפרד מאזור נוחות זה על מנת לקבל סיכוי כלשהו למערכת יחסים. אני עקשן ויהיר מספיק כדי להישאר לבד במקום לבצע שינוי כלשהו, אך עדיין מרגיש בודד ומתוסכל מדי פעם.
עוד מישהו מרגיש את אותו לחץ ותסכול? עוד אנשים חסרי שאיפות כמוני שחווים את אותם הדברים? עוד מחשבות?
תודה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות