בדידות הזאת תאכל אותי בסוף.
אין לי הרבה חברים לצאת איתם בסופש או בכללי, אולי פעם ב
משפחה אוהבת אבל די מצומצמת. אני בת יחידה ובקשר צולע עם אבא שלי
בקשר עם הסבתא והדודים יותר.
אני מחפשת אנשים לדבר איתם ולפרוק אבל פשוט לא מוצאת. אין הרבה אנשים שאכפת להם ויהיו בלי אינטרסים
אני מישהי שנותנת את הלב שלה ואת כל העזרה לאנשים שאני בקושי מכירה אפילו, ולאנשים שאני אוהבת אפילו יותר
אני עובדת עם אוכלוסיות עם מוגבלויות וכולם תמיד רואים אותי כבחורה עם החיוך הכובש, שמשדרת שמחה וטוב ואור לכולם.
אני אהיה הראשונה לעזור לאדם שצריך אותי. אני רוצה להקשיב לאנשים כי אני יודעת כמה שזה חשוב וחוויתי על בשרי מה זה להיות לבד בעולם
אבל אני כל כך סגורה רגשית, הלב שלי פשוט אטום אכלתי הרבה רע בחיים והתמודדתי עם גברים שילדה בגילי לא אמורה להתמודד
ששואלים אותי איך היה סופשים אני אומרת שאני אוהבת את הסופשים שלי רגועים ושאני עייפה מכל השבוע בזמן שאני מתה לחוות, מתה להתרגש ולחיות אבל לא מוצאת על מי והמועקה הזאת תופסת אצלי מקום ככ גדול
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025