הריון ראשון, חודש שישי
חווה קושי לקבל את שינויי הגוף ובגלל שאני רזה אני מרגישה גם כאב פיזי של האגן, הלכתי לרופא הוא אמר שזה בסדר, אני ממש עצובה.
אחותי לא מבינה אותי ואומרת לי תמיד שהכאב סביר אני לא צריכה להגיב ככה.
כשאומרת לבעלי שכואב לי הוא אומר שהגוף משתנה -וזהו, אני מרגישה שלא מבינים אותי ואין לי עם מי לשתף בתחושות.
בנוסף, חמי במצב מאוד מפחיד של לחץ דם 220-230 בלילות, וביום לפעמים על 130-180.
עקב מצב הקורונה אני נשארת בביתי האישי בעוד שבעלי נוסע לאביו ביום ובלילות, אני הכי מבינה בעולם באמת. זה אבא שלו. ובא לבקר אותי בדרך כלל בצהריים לאיזה שעה שעתיים.
בימים הראשונים, היה לי קשה לא ישנה כמעט אך התרגלתי.. אז הוקל לי קצת כי מנסה לחשוב חיובי, שאני עם הכלבה שלי, משתדלת לנקות ולסדר את הבית ולדאוג לתינוקי שלי בבטן.
אבל לפעמים ממש ממש קשה לי ואני מרגישה שבעלי מתרחק אבל מצד שני אני מבינה את המצב. אני אוהבת את חמי ורוצה שיהיה בריא.
אני מרגישה חרא של אישה. שאני חושבת על עצמי ולא על המצב.
חיפשתי קבוצת תמיכה לנשים הרות בעיר שלי ואין ועכשיו עם הקורונה גם לא אמצא בעיר שכנה.
רע לייייי ויש לי מחשבות ממש עצובות.
היום בעלי החליט להישאר איתי בבית ולישון פה כי כנראה הבין שהוא מסכן את אביו...בנינו היה עדיף שילך אליהם, כי הוא פה אבל "לא פה". בקושי מתקשר איתי.
כשאמרתי קודם ליידו שיש לי ציר ושכואב לי הוא בקושי התייחס, אם יקרה לי משהו אני מפחדת שזה יהיה רציני לא כמו הציר שהרגשתי לשניה והלך אני מפחדת שארגיש כאב ולא אוכל לטפל בו כראוי.
אני מרגישה ממש שאני עוד שניה יוצאת מהבית ונוסעת למקום רחוק בלי טלפון ובלי כלום ובא לי לצעוק לעולם -לא חשבתי שאחווה ככה הריון ! כואב לי הגב התחתון קשה לי ללכת הבגדים גם כבר לא עולים עליי. אני משתנה בגוף ובפנים אני כבר לא מזהה עצמי. בדרך כלל אני מוצאת תמיד משהו חיובי אבל הפעם אני רואה אפור בעיניי
מה אני עושה?????
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות