יש מישהי, שכבר מהיום הראשון שראיתי אותה, משהו זז לי בלב. זה היה בגיל 11, ופיתחתי קראש ארוך מאוד עד לפני שנה. היא לומדת איתי בשכבה, ולא כל כך דיברנו עד כיתה ט'. בכיתה ט' סוף סוף היה לי האומץ להעלות את זה, שתינו מאוד הובכנו, היא אמרה משהו בסגנון של "אם הייתי לסבית ממש הייתי בקטע שלך", ודיברנו במשך שעה וחצי לפחות על דברים אחרים לגמרי והיה ממש כיף. העניין הוא שאני כן קלטתי ממנה רמזים שהיא מעוניינת, אבל מאוד אכפת לה מה אחרים חושבים. היא בחיים לא תרשה לשום דבר לקרות בינינו גם אם היא היתה מרגישה את אותו הדבר כלפיי. אז הכרחתי את עצמי לאט לאט להפסיק לחשוב עליה ככה. זה לקח לי שנה שלמה להתגבר עליה, וכשכיתה י' התחילה כבר שמתי את הכל מאחוריי. ואז, לא יודעת איך, התקרבנו יותר. אנחנו מתנדבות באותו המקום והתחלנו לדבר הרבה יותר. במקביל יצאתי עם מישהו, והיה לנו ממש טוב. בסופו של דבר נפרדנו (סיפור אחר) ולאט לאט אני מתחילה לחשוב עליה שוב. ואני גם רואה שהיא מתאמצת יותר מהרגיל להתקרב אליי. אני יודעת שלא משנה איך מסובב את זה- אם אני ארשה לעצמי להתאהב בה שוב, יישבר לי הלב שוב. אז אני שואלת אתכם, אנשים זרים לחלוטין. מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות