רוצה לשמוע דעה מאדם שלא מכיר אותי. האם זו אשמתי?

היי לכולם, אני אלמוג (לא באמת) בת 25 שוכרת דירה במרכז, לומדת ועובדת כמו כולנו בערך..
אני נראת טוב , מעל הממוצע, חכמה (נראה לי) ובעיקר טובת לב. לפני כשנה הכרתי מישהו נהיינו ידידים וזה התפתח, שכבנו והמשכנו את זה בקטע של לכייף. נפגשים פעמיים שלוש בשבוע שוכבים צוחקים שותים ובאמת נהנים אחד מהשנייה . לא ראיתי איך זה מתפתח למשהו אחר כי זה התחיל בצורה מסוימת שלא בנורמה כביכול.. מהסוף להתחלה. אז תמיד אמרתי לעצמי מה כבר יכול לצאת מזה הוא בטח רואה אותי באור מסוים. אבל לא כך היה והוא רצה יותר, ואמר שפיתח רגשות ודי רדף וחיזר. ואני לקחתי את זה בסבבה וראיתי אותו כעוד מחזר למרות שבלב שלי ידעתי שאני אוהבת אותו. משהו עצר אותי אני מניחה שהרבה מזה זה המחשבה מה יגידו ואיך זה מצטייר אני מודה חייתי לפי אנשים אחרים(התפכחתי מאז כמובן והיום לא שמה על אף אחד). ואם כבר אפשר לרשום פה הכל כי אתם לא יודעים מי אני אז אודה באמת שנהנתי מעצם החיזור ומזה שאני חוסמת אותו כל פעם מחדש .זה הדליק אותי שהוא ממשיך ולא מוותר ומתעצבן מזה שאני לא שמה עליו, זה רק גרם לי לאהוב אותו יותר וכל פעם באף פעם שהייתי מסכימה להפגש איתו זה היה ממש ניצוצות.. ואמרתי לעצמי עדיף להשאיר את זה ככה כי אני יודעת שאם אקח את זה למקום רציני הרגש תיקתק יעלם לי אני מכירה את עצמי. אהבתי את המרדף והמשחקים כן מודה בראש שלי אני ילדה קטנה. בקיצור בסוף הוא התייאש עשה לי שיחת פרידה וקיבלתי את זה. כמובן שהוא לא החזיק ואחרי חודשיים חזר לדבר איתי, אמרנו שנזרום ושוב שיחקתי משחקים ולא נתתי לו לראות אותי. בנתיים הוא ניסה דברים אחרים חזר לאקסית ובאמת באמת שלא ממש הפריע לי. אבל משהו לא נתן לי לוותר עליו לגמרי אז שלחתי הודעה והוא סיפר שהם נפרדו. חזרנו לקשר נפגשנו ומפה הכל התהפך. עדין חיזר אבל הראתי טיפה יותר נכונות, קצת יותר נפתחתי אליו ופתאום אני יושבת אצלו אחריי ששכבנו ומרגישה שהתהפכו היוצרות . שהוא זה שלוקח את זה כסתם שלא באמת איכפת לו ממני ושאני סתם אחת. סיימנו לשכב שמתי את הבגדים שלי והלכתי ממנו(הייתי אמורה לישון אצלו). כעבור שבוע שלא דיברנו מאז אותו לילה שלחתי לו הודעה והוא ענה לי שסגרתי לנו את הדלת בזה שהלכתי . שציפיתי ממנו כנראה לאיזשהו יחס מסוים והוא עוד לא היה מוכן לתת את זה בתחילת הקשר. עכשיו וואטדהפאק?? אני? ציפיתי? ליחס? רדף אחריי שנה סוף סוף החלטתי שאתן לזה הזדמנות באתי נפתחתי עניתי לו לטלפונים התנהגתי כמו מישהי שמראה נכונות . ועוד רשם לי שהוא ישמח שנישאר ידידים. בקיצור זרמתי איתו ולא אמרתי את מה שאני באמת חושבת. כי זה כבר ממש לא משנה הבן אדם סיים את זה כי ירד לו אז לא באמת משנה מה אגיד. אז רשמתי לו שהוא צודק ואוהבת אותו מלא ושתמיד אחשוב עליו רק דברים טובים . בזה הסתיימה השיחה נפרדנו כך הייתה דממה . אני חושבת עליו כל יום ולא יודעת אם בקטע של רגש, נראה לי שיותר בקטע של מרגישה דחויה כי הוא אשכרה סיים את זה . אמר לי בואי נישאר ידידים חח. זה מציק לי וזה הוריד לי את הבטחון מתחת לרצפה כי אני כל היום חושבת לעצמי מה עשיתי ומה אמרתי שירד לו ממני? כי הרגשתי את זה גם ביחס שכאילו לא בא לו עליי. ואחרי כל המגילה הזאת שמי שקרא אותה - שאפו, אני שואלת את השאלה- מה דעתך? זו אשמתי? אשמתו? באמת ירד לו? זה משנה בכלל? לטאטא ולהמשיך הלאה? לסגור קצוות? התייעצתי עם כל החברות שלי וכולן בדעה אחת ברורה , רציתי לשמוע ממישהו נייטרלי שלא מכיר אותי.