הראש והלב. במה לבחור? אני עייף כבר מלהכיר..

היי יקרים :)
התלבטתי המון האם לכתוב לשאול ולהתייעץ, אני יודע את התשובות אבל כנראה שצריך לשמוע עוד את דעתכם, מכבד ומעריך כל אחד שיגיב.
אז מצטער אם תהיה חפירה אבל זה דרך הפורקן שלי.
אז אני גבר בן 25, מסיים תואר ומתחיל תואר נוסף, גר לבד, עובד בעבודה מוסדרת, עם שגרת חיים תוססת, מלאה בחברים, כושר , והחיים עצמם .
גבר של חום אהבה ונתינה, עד מלפני מספר שנים הייתי רק עם נשים, אני רוצה לציין שאני אוהב אדם באשר הוא אדם, ולא אכפת לי מה יש לו בין הרגליים אלא מה ישלו מתחת לחזה - הלב בשבילי זה הכל..
בשנים האחרונות החלטתי ללב יותר לזרום ולהפתח, והתחלתי להכיר גם גברים, היייתי במערכת יחסים אחת ששברה שדיי שברה אותי ( לא אכנס לפרטים) , שבסופה החלטתי לתת לעצמי קצת זמן ריפוי.
אני רוצה לדבר איתכם על מה קרה אחריה, אני גבר של אהבה, שלא צריך אף אחד שיעשה למענו, אני עושה הכל בחום ובאהבה, אוכל, סידורים, תיקונים ... ונתתי לעצמי הזדמנות להכיר, ונכנסתי לאפלקציה, הכרתי שם בחור ומשפ הכל השתנה.. איך להגיד התמסרתי בלי צורך להתמסר... אחרי שנה "ביחד" התאהבתי אבל ממש לא באדום הנכון ואני אפרט.. הוא מבוגר ממני משמעותית.. לא ידעתי את הגיל האמיתי שלו בהתחלה.. לא רואים עליו ובמיוחד באנרגיות המיוחדות שלנו, התחלנו לצאת, לבלות ונהפכנו לחברים הכי טובים.. התקשורת שלנו הייתה בשיא גם כשלא היינו נפגשים היינו מתמלאים בזכות התקשורת המטורפת.

נלך לתכלס.. הוא בזוגיות פתוחה, לאחרונה לא
בהתחלה לא ידעתי מה זה בכלל (תמים) וגם לא היה בנינו שום אינטמיות .. אז הפריע לי אבל לא כל כך.. עם הזמן הבנתי עד כמה אני דומה לבן זוג.. וכמה אני עושה להם טוב לקשר, כי הוא מקבל ממני את כל מה שהוא לא מקבל מהבן זוג.
אנרגיות , חום, פינוקים ואהבה אמיתית.. ככל שהזמן עבר האנטמיות התחילה בנינו , ואני לא יכול לתאר לכם איך זה מרגיש.. אהבה אמיתית, ישנים ביחד, ומחובקים ומה לא..

אחרי שנה אני יכול להגיד להם אני אוהב אותו ברמות.. למרות הכל
הבעיה כזאת: הייתי שם תמיד ברגעים בטובים שלו , ברגים הפחות.. כאשר הזוגיות שלו התפרקה למרות שאני אוהב אותו אמרתי לו מה לעשות כדי שהם יחזרו.. ברגעים קשים בחיים האישיים, תמיד דאגתי לתמרן, לתקשר איתו, לתמוך ולפנק..
לא נתתי לו ליפול לשנייה.
עכשיו כשהמצב טיפה התאזן.. הוא מאוד עסוק.. ואנחנו לא נפגשים המון אז הבסיס הוא תקשורות.. אז כמעט ואין , הוא מדבר איתי רק כשבא לו, רק כשהוא צריך, רק כשבא לו פינוק.. אני כבר לא מעניין, אם לשאול מה קורה זה על הדרך..
אני תמיד מראה לו שאני שם, ומרגיש מובן מאליו.
חייב לומר שהכל נאמר בפניו בצורה ברורה.
אני יודע שהוא אוהב אותי ברמות, שהוא לא ימצא עוד תחושות כאלה עם אף אחד אחר
הוא מאוד פותח ואומר את זה ...
הוא נוח לו מאוד בקשר הזה לדבר איתי כל יום לאחר המשמרת שלו וזהו.. כמה הודעות בסיסיות במהלך היום , ולתת לי תחושה חמה יותא לקראת סופ"ש ששם בדרך כלל אנחנו נפגשים , נוח לו בלי המחויבות, ולקבל את כל מה שהוא רק רוצה.

ובגלל שאני אוהב אותו, אני עושה את זה ,אני לא גבר של משחקים של לקחת צעד אחורה וכאלה.

הבעיה עכשיו של מה לעשות- מצד אחד אני אוהב אותו , אני היחיד שבאמת מתרמן כרגע ומוצא פתרון לפגישה, נוסע אליו, ודואג לתקשורת שלנו, אני לא רוצה לדמיין את החיים שלי כרגע בלעדיו..

מצד שני יודע שהוא לא הגבר שלי, הגיל, היחסים הפתוחים שלו, הפינוק יתר שלו, אני גבר של ביחד, של חום ואהבה ויודע שמגיע לי הרבה יותר .
מגיע לי את התחושות האלה כל יום , ולא פעם בשבוע, ולקבך הודעה פעם ביום כלסמן וי.

אני לא יודע מה לעשות, איך להתקדם? אך לשחרר?.
איך לגרום לו להרגיש שהוא מאבד אותי לא כבן זוג אלא כחבר, כאדם מבלי משחקים..

אני לא יכול לתאר לכם מה עברתיי בשנה איתו, כמה בכי, כמה הלב בכה..
אחרי שפגעו בי מאוד במערכת יחסים הקודמת, והשנה הזו איתו.. אני מאוד מפחד , אני עייף מלהכיר, חושש מכל המשחקים ושוק הבשר

בסך הכל, רוצה ומגיע לי אהבה אמיתית וטובה .
מה הייתם עושים או ממליצים ?
שיהיה לכם סופש מקסים!