5 חודשים של נישואים ורבים בלי סוף. אני מתוסכלת ושוקלת גירושים. מה נכון לעשות?

לא מאמינה שאני מגיעה למצב כזה בחיים שלי בגיל 30, אחרי שחיכיתי כל כך הרבה זמן ןאנרגיות שהשקעתי בלמצוא זוגיות.
אני ובעלי מכירים שנתיים שמתוכם נשואים 5 חודשים בסה"כ. מאז החתונה אנחנו רבים בלי סוף ועל.אותו הדבר, כי העניין לא נפתר. וזה לא עניין אחד.
גם לפני החתונה היו ריבים אבל לא באותה תדירות בכלל. אבל מודה שהכתובת הייתה על הקיר והתעלמתי.

עיקר הריב נובע מהעניין שבעלי מכור למשחקי מחשב ובכלל למסכים, אין לו גבולות, הוא יכול לשחק שעות על גבי שעות ביום אם לא הייתה לו מחויבות כלכלית. זה הדבר היחיד בחיים שהוא מפיק ממנו הנאה לטענתו, כל השאר בשבילו זה סבל. זו המנוחה שלו. ממש עכשיו הוא התחיל ללמוד אז זה הצטמצם לאיזה 15 שעות בשבוע שמקדיש רק לזה.
זה מגיע למצב שאני צריכה כל הזמן להגיד לו להפסיק כדי להתפנות לדברים אחרים, כמו לצאת קצת, לעשות דברים בבית, להיות איתי. במצבים מסוימים זה היה בא על חשבון העבודה שלו והמשכורת שהביא הביתה כי הוא לא היה קם או שלקח יותר מדי ימי חופש בחודש בגלל זה, וזה לא היה ככה לפני.
אני מבקשת ממנו דברים לגיטמיים.. להתנהג כמו גבר, בן זוג. אדם בוגר ואחראי.
מה שיןצא זה שאני כל הזמן אומרת לו מה לעשות ושבעצם איך הןא ניסח את זה. אני =מטלות, עבודה ולא כיף איתי. אני מרגישה שהפכתי לאישה שתלטנית.
אנחנו בקושי מבלים יחד. וגם כשכן, הוא ממהר שנסיים שיוכל לחזור הביתה. אני מוצאת את עצמי ובמיוחד עכשיו בגלל התקופה יושבת בבית כמעט כל ערב לבד ,במועקה ועם השאלה, למה התחתנו?

וכשהוא איתי, נניח רואים סרט או שקופצים לאנשהו, הוא נותן תחושה שלא בא לו להיות.פה וזה משעמם אותו/ לא מעניין אותו. ממהר לחזור הביתה.
הגעתי למצב של תסכול גדול, כי אני שונאת את מה שהפכתי להיות ואני מרגישה שהזוגיות שלנו, כולה אחרי 5 חודשים של נישואים ממש על הפנים. ולא רוצה לחשוב על מה יהיה בהמשך.
אני כבר בשלב בחיים שלי שאני מאוד רוצה ילדים, להרחיב את התא המשפחתי אבל אני מרגישה עכשיו שאני לא סומכת עליו בגלל החוסר הסתכלות שלו קדימה וההתעסקות הבלתי פוסקת שלו בהנאות שלו.

כבר אמרתי לו מספר פעמים שאני רוצה להתגרש אבל זה מאוד קשה לי כי אנחנו באמת אוהבים אחד את השניה וכן יש לנו רגעים יפים, שזה מה שגורם לנו להשלים מקסימום יום אחרי הריב, . מבחינתו גירושים זו לא אופציה בכלל כי טוב לו איתי לטענתו.
לי לא טוב והבעיות לא נפתרות, הן רק נדחקות לפינה וצצות שוב כל פעם.

אני לא יודעת מה לעשות יותר, אני חושבת שהדבר הנכון ביןתר זה לפרק הכל אבל אני לא רוצה כי אני אוהבת אותו ואני פוחדת מזה פחד מוות.
איך אנחנו יכולים לפתור את הסיוט הזה, או שאין סיכוי ואנחנו בנקודת אל חזור?