הכרנו לפני 3 שנים בעבודה, נהיינו חברים טובים, באותה תקופה כל אחד היה בזוגיות. הקשר התחזק, נפרדנו מבני הסוג נהיינו יחד. היינו יחד שנה וחצי דל גהנום - גם בגלל בעיות אגו וחוסר התאמה מבחינת תפיסת הזוגיות בעייני כל אחד, וכמובן הילדה שלו.
נפרדנו ל3 חודשים, הבן אדם חזר סבלני יותר, זוגי יותר, יותר קל בקשר..אבל הילדה קיימת. אנחנו הגענו להבנה שזה יום בשבוע ושבת שניה. כמה שאנחנו מאוהבים יש בי חלק ששונא אותו על ההחלטה להכניס את הקודמת להריון. הוא לא רצה ילדים ולא אהב או העריך אותה במיוחד, אבל חשב ש"ככה זה זוגיות". לא ממליחה לסלוח לו על הילדה שעשה ומגנה כל שבת ומפגש איתה. דואגת לעתיד וכמובן מדברת איתו על כספים, מתנות, חסכונות וירושות. אני אמרתי לו שאני בחיים לא יפגע בי ובילדיי (הכוונה לילדנו המשותפים במידה ויהיו) בשביל הילדה הזו. אני רוצה להרגיש את זנ במינימום ובחיים לא אדפוק את משפחתי מבחינת זמן ומשאבים. אמרתי לו שאני רוצה אב במשרה מלאה ושאם לא טוב לו, שיעזוב (אולי זנ לא פוליטיקלי קורקט, אבל סו האמת ואני מאחלת לעצמי ולילדיי בית שלם ובריא. ואני לא מרגישה טיפת אגואיזם, כי סו תהיה התייפיפות אם מישהו לא מייחל לזה). בכל מקרה, כשהוא נוסע לילדה זה כמו יום אבל עבורי, אני מגנה אותו על מה שעשה (הילדה נולדה 3 חודשים לפני שהכרנו) וכועסת עליו, והוא נעלב ממני ולא מצליח להכיל אותי..
זה נמשך כבר שנתיים...אנחנו עדיין אוהבים ואני עדיין דונאת כל דקה שמתבזהזת עליה..
צער אינסופי לשנינו..מה עושים לעזאזל?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025