חברה שלי לא מתגעגעת אליי

היי שמי איתי, בן 20 משרת בגולני. אני בזוגיות עם חברה שלי כבר שנתיים וחצי ולאחרונה אני מרגיש שהיחסים בינינו נחלשים. לפני הצבא היינו אחד עם השניה כל הזמן, לא יכלנו לעזוב אחד את השניה והיינו מבלים המון. אני אוהב אותה כל כך ואני רואה איתה עתיד ואני לא מסוגל לדמיין את החיים שלי בלעדיה. אותו דבר לגביה, אני יודע שהיא מרגישה כמוני לכל דבר ואוהבת אותי ונמשכת אליי. היא תמיד מראה לי אהבה. האהבה בינינו באמת גדולה, המשפחה שלי אוהבת אותה מאוד ולהפך, היא כמו בת בית נוספת אצלינו במשפחה.
התגייסתי לפנייה והמרחק היה מאוד קשה בהתחלה, זה שבר את שנינו אבל התגברנו על זה והיינו מבלים המון בסופשים כאשר הייתי חוזר אחרי סגירות שבת, המרחק גרם לנו להתגעגע ולהעריך את האהבה הזאת.
אך מאז שחברה שלי התגייסה משהו התחיל להשתנות. בהתחלה לא קלטתי את זה והכל היה רגיל. היינו מתכתבים ומדברים אחד עם השניה בפלאפון והייתי מחזק אותה בתקופה הזאתי (בגלל הקורונה היינו סוגרים מלא ולכן לא היינו נפגשים המון זמן).
שהיינו נפגשים אחרי מלא זמן משהו הרגיש לי שונה, היא הפכה להיות קרה אבל איכשהו זה עבר אחרי כמה שעות והכל חזר להיות כמו קודם. האהבה בינינו אף פעם לא נעלמה.
אחרי חודשיים חברה שלי נכנסה לסוג של משבר, היא בקושי הייתה מתקשרת וגם שהיינו מדברים היא הייתה עונה תשובות קצרות וקרות ולא הבנתי מה קרה לה. שיצאנו הביתה באותו הסופש נפגשנו והיא התחילה לשפוך בקושי רב את מה שיושב עליה. היא מספרת שמשהו עובר עליה בזמן האחרון ושזה לא באשמתי בכלל. היא אומרת שהיא לא מתגעגעת אליי עוד מאז שהיא התגייסה, כמעט חודשיים, ושהיא מתרגלת למרחק בינינו והוא בסדר עבורה. היא מדגישה שהתחושות האלו לא רק עבורי אלא לכל המשפחה שלה. היא לא רוצה להיפרד ממני והיא חושבת שמגיע לי מישהי יותר טובה ממנה שתתגעגע אליי תמיד כמו שאני כלפיה. ששאלתי אותה אם היא עדיין אוהבת אותי היא אמרה שברור ושהיא מאוד נמשכת אליי. זה היה ערב מאוד קשה, התפרקנו אחד לשניה וניסיתי להרגיע אותה ולהסביר לה שהתחושות שהיא עוברת הן לגיטימיות ושזה בסדר לא להתגעגע, העיקר שהיא אוהבת אותי כי זה מה שבעיקר חשוב, ושתמיד תשתף אותי בתחושות שלה. אחרי השיחה הזאת הכל המשיך להיות כרגיל כאילו כלום לא קרה, יצאנו ונהננו והמשכנו לדבר בפלאפון כרגיל, אבל השיחה הזאת בינינו יושבת עליי חזק ואני מתקשה להחליק אותה, בעיקר בגלל שבשבוע האחרון אנחנו לא מרבים לדבר בכלל והיא לא מתקשרת בכלל.
בנוסף לכל זה, לאחרונה היא התחילה להיפגש עם ידידים שלה מהתיכון לבדה; בת יחידה ל3 גברים (היא מתייעצת איתי לפני ואני סומך עליה אנחנו נותנים אחד לשניה את החופשיות בקטעים האלו. אני מכיר את אותם בנים והם בחורים טובים והייתי חבר שלהם בתיכון). אחרי שאמרתי לה שהכל בסדר ושתבלה איתם (בזמן שסגרתי בבסיס) היא אמרה לי שהיא אוהבת אותי הכי בעולם ותודה על זה שאני "נותן לה". היא מאוד נהנתה באותו ערב וסיפרה לי חוויות. הבעיה מתחילה שבשבוע הבא יש לנו יציאה חופפת ואנחנו אמורים להיפגש כמו כל סופש אבל היא רוצה להיפגש איתם שוב...לבדה...
אני עובד עצות. הלוואי שהשיחה הזאת לא הייתה קוראת מלכתחילה...אני סומך עליה ואוהב אותה כמו שבחיים לא אהבתי ובספק אם אצליח לאהוב. אני לא רואה את החיים שלי בלעדיה והפחד הכי גדול שלי היא לראות אותה עם מישהו אחר.
אשמח לשמוע עצות ואת הביקורת שלכם לסיפור חיים האישי שלי.