היי לכולם.
המצב הוא כזה, עד כיתה י״ב הייתי נמצאת בחבורה של בנים ובנות, היה נחמד היה כיף, אבל תמיד אחרי שמסיימים תתיכון הכל משתבש. נשארתי עם 2 חברות טובות, תכלס מי צריך יותר מ2 חברות טובות בחיים.
זהו, שגם הם לא היו חברות טובות מידיי אליי. התעלמו ממני זלזלו בי, ניצלו אותי לאינטרסים שלהן, מדברות איתי כשנוח להן, חברות מקסימות באמת. מאוחר מידיי לצערי ניתקתי איתן קשר.
יש לי חברה אחת טובה מאוד, קשר שהוא על בסיס יומיומי, עושות הכל ביחד, חברת נפש שלי.
ויש לי את החברות מהצבא, שחברים מהצבא זה באמת חברים טובים, אבל אתה גם מבין שהיה להם חיים וחברים עוד לפני שהכירו אותך. אז אני נפגשת איתן כשיש ימי הולדת, ויציאות אחרי תקופות שלא התראינו מלא זמן.
ככה, שזה משאיר אותי עם חברה אחת טובה, איכותית מאוד אין עלייה.
אחרי כל המשבר עם החברות שהיו לי בתיכון, אני באמת התחלתי להאמין במשפט ״לא חשובה הכמות אלא האיכות״, אבל אני שואלת את עצמי, האם לגבר שאני יוצאת איתו לא מפריע שאין לי חברות?
כי כל הגברים שהכרתי תמיד היו עם חבורה של איזה 5 גברים לפחות, חברים ממש טובים שעושים הכל ביחד.
ואני לא רוצה שיחשבו שיש לי בעיה חברתית או משהו כי זה הכי לא נכון, אני בנאדם מאוד חברותי שמתחבר לאנשים, זה לא שאין לי חברות כי אני שונאת את המין הנשי, להיפך חלום שלי למצוא עוד חברות אבל זה נורא קשה כי כולם כבר מצאו את עצמם בחבורות מסויימות. אנשים שופטים על הרבה דברים היום ומספיק מוציאים אותי סאחית ומשעממת על דברים שבי, אנשים מקבלים עליי גם רושם מוטעה.
כמה זה באמת תופס את העין בצורה רעה? זה מפריע למישהו?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות