המשפחה של אבא שלי חגגה לו יום הולדת ולא הזמינה אותי ואת האחים שלי

שלום,
ההורים שלי בהליכי גירושין, שקורים יחסית מהר מבדרך כלל. בעוד שבועיים ההורים שלי יגורו בבתים נפרדים ואני ושני אחיי הקטנים נעבור בינהם. ראשית אני חייב לציין שאם יש הליך גירושין "יפה" הרי שזה ההליך של ההורים שלי. הם עושים אותו בשיתוף פעולה מלא תוך כדי שהם גרים יחד באותו בית, ונראה שכמעט כל צעד מחושב היטב. כבר שבועות שאני יודע שהם מתגרשים ובכל זאת שניהם יחד חגגו לי ולאחי הקטן יום הולדת משותף עם המשפחה של אמא שלי ועם אחות של אבא שלי בתחילת החודש. שבוע אחר כך ההורים שלי התחילו שגרה שכל סופ"ש אחד מהם ילך לישון אצל קרובי משפחה כדי שאנחנו נתרגל למציאות הזו כשהדירה של אמא שלי תהיה מוכנה. בנוסף לכך השבוע היה לאבא שלי יום הולדת ולמרות הכל ציינו לו אותו עם עוגה, מתנות וברכות. אמא שלי ממש השקיעה יחסית למצב, ואבא שלי ממש בכה מהתרגשות. השבת שהסתיימה עכשיו הייתה השבת שאבא שלי נעדר. הוא הלך לישון אצל אחותו, דודה שלי, ואנחנו היינו עם אמא שלי. בצהריים הוא כותב לי "מה שלומך? איך השבת?" אמרתי לו שבסדר ושאלתי אותו מה שלומו ומה שלום דודה שלי ומשפחה. הוא השיב "גם בסדר. היום גם רינה (אחות שנייה שלו) הייתה וחגגנו לי יום הולדת. מה אתם עשיתם?" באותו שלב לא חשבתי על זה יותר מדי וכתבתי "איזה כיף! אנחנו הזמנו אוכל אסייתי". בערב כשאבא שלי חזר הביתה יצא שהייתי איתו לבד בסלון, ושאלתי אותו אם היה לו מוזר לחגוג יום הולדת בלעדינו. הוא אמר שהוא מאוד התלבט מה לעשות עם זה, אבל בסוף החליט שבגלל שזו השבת של אמא שלי אז לא כדאי להזמין אותנו. לדעתי זה היה ממש חסר מחשבה. לפי איך שאני מכיר את אמא שלי אם היא הייתה יודעת (אבא אמר לי שהיא לא ידעה) היא הייתה נותנת לנו ללכת. אפשר היה לסדר את זה. וגם אם לא תמיד אפשר לדחות. בגלל שסבא שלי נפטר לפני חודשיים דחינו במשך שבועות את היום הולדת שלי ושל אח שלי. אז הוא לא היה יכול לדחות את שלו?? בכלל אף שנה אחרת לא חגגו לו יום הולדת עם המשפחה שלו, אז דווקא בשנה המחורבנת הזו נזכרו לעשות את זה ועוד בלעדי ובלעדי האחים שלי? לדעתי זה ממש בגדר חוצפה ובגידה. ממש הרגשתי נבגד. אני לא יודע מה לעשות ואיך להגיד לו את זה. גם בקצת הרמזים שנתתי לו על כך הוא תמיד השווה בין המשפחה שלו והיחס שלה לאמא שלי לבין המשפחה שלה והיחס שלה אליו. הוא אמר שהם יכלו לחשוב לציין את יום ההולדת שלו עם שלי ושל אח שלי בגלל שזה היה כבר. קרוב לשל אבא שלי. אני חושב שהוא ציפה ליותר מדי. הוא לא מבין שלמשפחה של אמא שלי גם ככה התקופה הזו קשה אחרי שסבא שלי האהוב נפטר והוא בכל זאת מתקטנן. הוא גם לא מבין שעד הקורונה שהיחסים שלו עם המשפחה שלו היו מורכבים תמיד הייתה אמא שלי זו שאירחה את ההורים שלו שהם גם ככה אנשים מורכבים והקשיבה לכל צרות היום שלהם. אחרי כל זה הוא מתפלא למה הקשר של ההורים שלו לאמא שלי אולי יותר טוב מהקשר של סבתא שלי אליו. בהתחלה חשבתי שכל אלה עניינים פנימיים שאין להם השפעה ממשית עלי, אבל עכשיו שהוא חגג יום הולדת בלעדינו רק מוכיח שזה לא נכון. אפילו שאף אחד לא אמר שזה באמת קשור. זה הפך את המצב ביני לבין המשפחה של אבא שלי למביך (מהזווית שלי) ואני. מרגיש שאני לא אהיה מסוגל להסתכל בעיניים של הדודות שלי. אפילו שהן מאוד אוהבות אותי ואני בטוח שמהצד שלהן זה נראה כמו שום דבר. אבל אתם יכולים לשער מהי ההרגשה שלא מזמינים אותך ליום הולדת של חבר, נכון? אז זה אותו דבר רק יותר גרוע כי זה משפחה. משפחה שבחיים לא חשבתי שארגיש נבגד ממנה למרות כל המורכבויות שלהם עם עצמם. באלי פשוט לנתק קשר איתם למרות האהבה שלי אליהם וההערכה שלי לקשרים עם קרובי משפחה. אני באמת לא יודע איך להעביר להם את הרגשות שלי. אני לא יכול לחכות עד ליום שלישי שאני הולך לפסיכולוגית שלי. לכן אני כותב כאן בעיקר כדי לפרוק. אבל אם יש לכם איזושהי עצה בשבילי אני יותר מאשמח לשמוע.

תודה מראש