שלום לכולם
לפני המון זמן הכרתי גבר וזה היה תענוג היינו צוחקים הוא היה מחייך ומביט לי עמוק בעיניים ואני לא הפסקתי להראות לו כמה זה טוב ונעים וכיף לי בחזרה.
ידעתי על היותו מעט אדיש וביישן
בדיעבד התברר גם כלא בטוח בעצמו, קרי שגם אם בחורה משדרת לו שהיא רוצה ומחפשת את היחס שלו, הוא עדיין לא משוכנע שהיא רוצה,
אלא אם תאמר לו במפורש .
הדבר העיב רבות על האווירה, ועל הבחורה (אני) המנסה לקדם את הקשר לכיוון רציני, אחרי עצם ההכרות הספונטנית הזו, היו לנו מקרים של ניסיונות לחפש יחס אחד מהשני אבל לא הצלחתי להגיע למומנט בו מנסה לפתוח את זה ולומר לו בוודאות שאני בעניין שלו.
בסופו של דבר התעייפתי מלנסות לחפש את תשומת ליבו וגם כי אין לי הרצון להיות עלוקה, אבל הוא פשוט תירגם את היותי מותשת כחוסר עניין ולא חזר להראות את פניו.
תקופה ארוכה תהיתי מה איתו ומה יבוא הלאה, כשהופיע מחדש ציפה שאפנה אליו, רציתי, ועדיין נרתעתי מלקפוץ עליו בהזדמנות המהירה מהפחד "לחנוק" אותו אז..התעכבתי בהמתנה כמה דקות...ולכן הוא שוב נכבה והסתובב.
מאז הוא מנסה שוב לחזור לחיי בצורה "אילמת" פעם אחר פעם בכמה חודשים "לרמוז" שהוא מבקש את היחס שלי אך בעקבות הפחד הוא לא מעז, הן מהחשש להתעלמות והן מהחשש שאגיד לו שאני כבר לא בעניין (ככה אני מניחה).
עם כל הכאב אני ויתרתי עליו בראש שלי, אבל השאלה היא כזאת:
האם הוא באמת מסוגל לוותר על משהו שציפה לו ים זמן? האם הוא זרק את התקופה הזאת כולה לפח?
לבסוף התעורר להבין שמישהי בוודאות רצתה אותו כפי שהוא רוצה אותה, למה להמשיך לגרור את זה? הרמת את הצ'אנס להחזיר את זה אך אתה שותק ולא פוצה פה, ניחא, אבל גם לא מאפשר לבחורה לגשת אליך כי בורח כילד קטן שעושה הפגנות?
אני כבר בשיא העבודה העצמית של להוציא אותו מהראש. אבל מה עובר לו בראש כעת?
אני באמת אשמח לעצות שיעזרו לי ללמוד איך המוח שלו עובד.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות